מצליח נ' ממסי שרותי דרך וגרירה בע"מ

פסק דין

התובע טוען כי בהיותו עם רכבו בדרך עפר ליד תל יוסף, אגן השמן של רכבו נפגע והשמן יצא מתוכו. הדבר ארע ביום 3.2.12 בשעה 16:00. התובע הזמין גורר מהנתבעת. נציג הנתבעת הודיע לו כי הגרירה, על-פי פוליסת הביטוח, נעשית מכביש בו יש לגרר גישה נוחה לרכב ועל כן על התובע להביא את רכבו לכביש הראשי. התובע הסיע את רכבו למרחק שבין 100 ל- 200 מטר ממקום הפגיעה באגן השמן לכביש הראשי. הגורר הגיע בשעה 19:30, דהיינו, בחשכה. מכונית התובע הועלתה על הגרר והובאה למוסך. במוסך התברר כי מנוע הרכב חסר תקנה ויש להחליפו. עד כאן אין חילוקי דעות בין הצדדים.

התובע הזמין שמאי שהעריך את הנזק בסך של 5,499 ₪. התובע שילם לשמאי 719 ₪ והוא תובע בנוסף הפסד השתכרות בסך של 2,901 ₪.

הצדדים חלוקים בשאלה – מי אשם בהשבתת מנוע הרכב.

שני הצדדים מסכימים כי המנוע התקלקל עקב הנעתו כאשר אגן השמן ריק.

התובע טוען, כי נהג הגרר ניסה להניע את הרכב ולהעלותו לגרר ומשלא הצליח, העלה את הרכב לגרר בעזרת כננת וכי הנעת המנוע על ידי נהג הגרר הוא הגורם להשבתת המנוע.

הנתבעת טוענת, כי המנוע התקלקל כאשר התובע הניע אותו והסיע בעזרתו את הרכב מהמקום בו האגן נפגע והתרוקן לנקודת המפגש עם הגרר.

התובע טוען כי נהג הגרר הוא שהניע את מנוע הרכב, לאחר שהתובע אמר לו כי אגן השמן נפגע והשמן נזל ממנו.

נהג הגרר העיד כי הוא שאל את התובע אם הניתן להניע את המנוע וכי התובע השיב בחיוב ואז נהג הגרר ביקש מהתובע להניע ולהסיע את הרכב על הגרר וכי התובע לא הצליח להסיע את הרכב ולהעלותו בנסיעה על הגרר ואזי נהג הגרר עשה זאת.לטענות אלה של נהג הגרר אין זכר בכתב ההגנה. טענות אלה גם אינן מתיישבות עם האמור בסעיף 8.3 לכתב שרות לשרותי דרך וגרירה, הקובע, כי "גרירת המכונית תהיה בהתאם לתנאים הבאים": "(2) רק אם התקלה אינה ניתנת לתיקון במקום, או אם אי אפשר לנסוע עם המכונית למוסך". דהיינו, נותן שרותי הדרך והגרירה מטעם הנתבעת, בודק קודם כל האם ניתן לתקן את התקלה ורק אם מתברר לו כי התקלה אינה ניתנת לתיקון במקום הוא יגרור אותה למוסך. סדר דברים זה, ידוע גם לכל נהג שנזקק לשרותי דרך או גרירה והוא גם הגיוני. לפיכך, אין זה סביר שנהג הגרר לא בירר, לפני שהוא החליט שיש לגרור את הרכב, מהו מצבו המכני של הרכב ומהי התקלה, כדי להחליט שיש לגרור את הרכב.

גם טענתו שלנהג הגרר כי התובע הסיע את המכונית כדי להעלותה על הגרר, אינה מתיישבת עם הנסיון וההגיון. שום נהג גרר לא יסכן את מזמין השרות ואת מכוניתו ויבקש ממנו להעלות בנסיעה את מכוניתו על הגרר.

יתר על כן, אם טענתו של נהג הגרר היתה נכונה, דהיינו, שרכב התובע הועלה על הגרר בעזרת המנוע של הרכב ולא בעזרת כננת, כטענת התובע, מנוע הרכב לא היה ניזוק כלל.

לפיכך, אני דוחה את טענות נהג הגרר כבלתי מתיישבות עם העובדות שהתרחשו בשטח.

אולם גם טענת התובע, כי נהג הגרר התניע את המנוע וניסה להעלות את המכונית על הגרר בנסיעה, אינה מתיישבת עם טענתו כי הוא אמר לנהג הגרר שאגן השמן נפרץ והשמן נזל ונורת החיווי נדלקה. נהג גרר סביר לא ינסה להניע מנוע של מכונית במצב דברים כזה.

אולם אנשים ואף בעלי מקצוע לא נוהגים תמיד בסבירות. ולכן, כיוון שגם התובע וגם נהג הגרר אינם חלוקים על עצם העובדה שמנוע הרכב הונע בנסיון להעלות את הרכב על הגרר בנסיעה, יש להכריע בשאלה העיקרית והיא מתי מנוע המכונית נפגע – בעת שהתובע הניע והסיע את רכבו לכביש הראשי, מרחק של 100 מטר ואולי יותר או בעת שהמנוע הונע בנסיון להעלות את הרכב, בנסיעה, על הגרר.

במידה ומנוע הרכב נפגע אך ורק כתוצאה מהנעתו ליד הגרר, דבר שנעשה על ידי נהג הגרר ולא על ידי התובע, האחריות לנזק חלה על הנתבעת.

במידה ומנוע הרכב נפגע בעת שהתובע הסיע את רכבו ממקום הפגיעה באגן השמן לכביש הראשי, האחריות לנזק חלה על התובע.

על התובע נטל הבאת הראיות כדי להוכיח את תביעתו. התובע לא הביא חוות דעת של מומחה שתקבע באיזה שלב או זמן המנוע נפגע. אמנם בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע נכתב כי הנזק נגרם על ידי צד ג', אך השמאי לא יכול לקבוע זאת הואיל ואין במנוע עצמו כל אינדיקציה לטענה כזו. השמאי יכול רק לקבוע את הנזק והערכת תיקונו.

לפיכך, הואיל והתובע לא הרים את נטל הבאת הראיות, הוא לא הוכיח כי נהג הגרר הוא שגרם לקילקול המנוע.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.