החלטה
לפני בקשה שהגיש הנתבע לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, בהתאם לאמור בסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"). לטענתו, במקרה של תובעת שהנה חברה, ברירת המחדל היא, שהתובעת תפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע למקרה שבו יזכה בדין והתביעה נגדו תידחה. הנתבע הוסיף, כי מוטל על התובעת להוכיח את חוסנה הכלכלי וכי סיכויי תביעתה טובים, על מנת לפטור אותה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.
באשר לסיכויי התביעה, טען הנתבע, כי סיכויי התביעה קלושים ואף אפסיים. לטענתו, התובעת העסיקה אותו כנהג אמבולנס באזור אילת (בקיבוץ אליפז) , כל שהותו בעיר אילת היא בשליחותה של התובעת, והתאונה התרחשה במסגרת עבודתו עבור התובעת, ולפיכך התובעת נושאת באחריות לתאונה ואינה יכולה לתבוע אותו בגינה. בהקשר זה הפנה הנתבע לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") ולסעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות").
דין הבקשה להידחות.
3.בהתאם לפסיקה, במקרה שבו סיכויי ההליך גבוהים הם, יש בכך כדי להוות נסיבות המצדיקות שלא לחייב בהפקדת ערובה (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, עמ' 9-10, פסקאות 12-13 לפסק הדין). מעיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה שהגיש הנתבע עולה, כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד, ועל כן אינני רואה הצדקה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה על אף היותה חברה בע"מ ועל אף שלא הוכיחה את חוסנה הכלכלי.
מדובר בתביעה כספית בסך של 105,700 ₪, שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין נזקי רכוש שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונה שאירעה עקב נהיגתו הרשלנית של הנתבע באמבלונס שהיה בבעלותה. לטענתה, במהלך הנסיעה, הסיט הנתבע מבטו מהכביש בחיפוש אחר ארנקו, וכתוצאה מכך התנגש בעץ דקל. כתוצאה מכך נגרמו לאמבולנס נזקים כמפורט בכתב התביעה.
בכתב הגנתו, התובע אינו מכחיש כי התאונה אירעה עקב רשלנותו. גם בהודעה שמסר למשטרה בסמוך לאחר אירוע התאונה ושהעתק ממנה צורף לבקשה, מאשר הנתבע, כי במהלך הנסיעה הסיט מבטו מהכביש והסתכל על האזור שליד כסא הנהג כיוון שחיפש את ארנקו, ובשל כך אירעה התאונה. הוא אף מאשר במפורש כי הוא מודה בטעות שעשה במהלך הנהיגה. עובדות אלה מצביעות, לכאורה, כי התאונה אירעה עקב רשלנותו של הנתבע ולפיכך הוא חב, לכאורה, בפיצוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה.
4.הנתבע טען, כי על אף שהתאונה אירעה, לכאורה, עקב רשלנות מצידו, אין הוא נושא באחריות מאחר שהתאונה אירעה במהלך ותוך כדי עבודתו, או לכל הפחות עת נהג ברכב באישורה של הנתבעת ובשליחותה, ולפיכך נושאת התובעת, שהייתה אז מעבידתו, באחריות לנזק שנגרם. בעניין זה הפנה הנתבע, כאמור, להוראת סעיף 13 לפקודת הנזיקין ולהוראת סעיף 2 לחוק השליחות.
דין טענה זו להידחות וכמה טעמים לדבר:
ראשית, התובע לא צירף תצהיר לאימות הטענה שהתאונה אירעה במהלך ותוך כדי עבודתו, או באישורה של התובעת ובשליחותה. מדובר בטענה המערבת עובדה ומשפט ולפיכך היה על הנתבע לתמוך אותה בתצהיר מתאים.
שנית, גם לגוף העניין נראה כי הסיכויים שהטענה תתקבל אינם גבוהים ואף נמוכים במיוחד. סעיף 13 לפקודת הנזיקין וסעיף 2 לחוק השליחות מתייחסים, לכאורה, למערכת היחסים כלפי צד שלישי, שכלפיו נושאים השליח והשולח באחריות ביחד ולחוד. סעיפים אלה אינם נוגעים, לכאורה, למערכת היחסים הפנימים בין השולח לשליח ואין בהן כדי להקנות פטור מאחריות בנזיקין לשליח שפעל ברשלנות כלפי השולח וגרם לו נזק.
5.אשר על כן, הבקשה נדחית. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.