מצדה מ.מ. בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

פסק - דין

עניינה של התובענה דנן הוא בעתירה לביטול פסק דין חלוט, שניתן בבית משפט זה (כבוד השופטת ר' רונן) בת"א 2692/04. זו מושתתת על הטענה כי פסק הדין שניתן בהליך הקודם יסודו במצג של מרמה, כעולה מראיות חדשות שנתגלו לתובעים.

התביעה במהותה היא לאפשר לתובעים לקיים משפט אזרחי חוזר, ולעמדת הנתבעים מדובר בסעד מרחיק לכת שלא מתקיימים התנאים לתיתו. על כן הנתבעים מצידם עותרים לסילוקה של התובענה על הסף.

פתח דבר

1. הוראות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: "הפקודה"), מסדירות את עריכתן של בדיקות תקופתיות לקבוצות ציוד שונות (כגון מעליות, דרגנועים, מכשירי הרמה). בהתאם לפקודה, רק בודקים שהוסמכו לכך על ידי המפקח הראשי (להלן: "בודקים מוסמכים" או "הבודקים") רשאים לערוך בדיקות אלה. על הבודקים לפרט את ממצאי בדיקותיהם על-גבי טופס תסקיר בדיקה (להלן: "תסקיר" ו"תסקירים") ולהעביר העתק ממנו למפקח העבודה האזורי באגף הפיקוח על העבודה (להלן: "אגף הפיקוח" או "האגף") של הנתבע מס' 2 – משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (להלן: "משרד התמ"ת", שיוער שכיום הוא פועל תחת הכותרת: "משרד הכלכלה").

בתקופה הרלוונטית להליך הקודם לא חויבו הבודקים להשתמש בטופס מסוים או אחיד של תסקירים; והם נהגו לעשות שימוש בטפסים שונים, כגון טופסי תסקירים ישנים שנמכרו על ידי אגף הפיקוח, וטפסים שנערכו על ידם מולאו באופן ידני והועברו לאגף.

2. התובע מס' 2, יהושע הולצמן (להלן: "הולצמן"), הוא מהנדס שהיה בודק מוסמך. הולצמן שימש כבעל המניות העיקרי וכמנהל בחברת "מצדה מ.מ. בע"מ" (להלן: "חברת מצדה"), היא התובעת מס' 1 (חברת מצדה והולצמן יחדיו, להלן: "התובעים"). בשנת 1991 החל הולצמן לפתח ולעצב טופסי תסקירים לשימושם של הבודקים. נוסף על התסקירים שהכין, בשנת 1997 סיים הולצמן לפתח באמצעות חברת מצדה, תוכנת מחשב לניהול משרד לשימוש הבודקים, שנועדה בין היתר להפקת תסקירים (להלן: "תוכנת מצדה").

3. הנתבע מס' 1, פטר מגנוס (להלן: "מגנוס") שימש בתקופה הרלוונטית להליך הקודם כמפקח עבודה ראשי במשרד התמ"ת (מגנוס ומשרד התמ"ת יחדיו, להלן: "הנתבעים"). במסגרת תפקידו היה אחראי מגנוס על הסמכת בודקים לבצע בדיקות של קבוצות ציוד שונות. במחצית השניה של שנות ה-90' הוחלט באגף הפיקוח על פיתוח מערכת מחשוב מקיפה של האגף (להלן: "מערכת אפיק"), שבמסגרתה יופק נוסח אחיד של תסקירים ממוחשבים, אליו יזינו הבודקים את נתוני בדיקותיהם לצורך הדיווח לאגף; תוכנן כי אחת מתתי-המערכת של מערכת אפיק תשמש לקליטת הטפסים הממוחשבים (להלן: "מודול קליטת התסקירים"). חברת "אלעד" זכתה במכרז לאפיון מערכת המחשוב; ובהמשך, לביצוע הפרויקט, נבחרה על-ידי מכרז חברת "תים בע"מ" (להלן: "תים"). חלק ממערכת אפיק שפיתחה חברת תים, נכנס לשימוש באגף בשנת 2002; אולם מודול קליטת התסקירים לא יצא בסופו של דבר אל הפועל, אלא מודול מוגבל שפותח כאמור על ידי חברת תים. משכך, עד עצם היום הזה לא פרסם משרד התמ"ת דרישה מן הבודקים לדיווח על גבי תסקירים אחידים.

הליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בין הצדדים

4. ביום 22.12.04 הגישו התובעים לבית משפט זה תביעה נזיקית נגד הנתבעים בעוולת רשלנות וכן בעילה של הפרת זכויות יוצרים (ת"א 2692/04, לעיל ולהלן: "ההליך הקודם").

התובעים טענו כי בשל רשלנותם של הנתבעים בפעולותיהם כמו גם במחדליהם, נמנעו הבודקים, שהיו קהל היעד של תוכנת מצדה, מלרכוש את התוכנה – דבר שהסב נזק לתובעים, עד כי נאלצו לוותר על הכוונה לשווק את תוכנת מצדה, ובסוף שנת 2002 חדלה חברת מצדה מלפעול. בהקשר זה נטען, כי ביום 13.1.98 פנה מגנוס במכתב לבודקים (להלן: "מכתב מגנוס"), בו הביא לידיעתם כי אגף הפיקוח עמל על פיתוח מערכת ממוחשבת חדשה לאגף (להלן: התוכנה הממוחשבת"); ועוד נכתב כי בקרוב תסתיים הכנתם של תסקירים אחידים שבהם יחויבו הבודקים להשתמש בבוא העת, וכי טרם אושרו תסקירים שפותחו או עוצבו על ידי כל אדם או גוף אחר. בהמשך אף לא עדכן מגנוס את הבודקים בדבר עיכובים בפיתוח וביישום התוכנה הממוחשבת, ועשה כן רק בשנת 2002. כן נטען לרשלנות הנתבעים בכך שהתעכבו בפיתוח התוכנה הממוחשבת והתסקירים במשך כארבע שנים (ולמעשה לא הפיקו כאמור את התסקירים עד היום).

טענתם הנוספת של התובעים היתה, כי הנתבעים העתיקו מהם את טופסי התסקירים וחלקים מתוכנת מצדה הנוגעים לתסקירים, ובכך הפרו את זכות היוצרים שלהם. הם טענו להעתקה הן של עיצוב וארגון המידע בטופס התסקיר בשיטה מסוימת (שיטת הבלוקים), והן של הרעיון בדבר הגדרת רמת חומרת הליקוי שנמצא בבדיקה והתקופה הנדרשת לתיקונו.

ביום 12.8.09 ניתן על ידי כבוד השופטת רות רונן פסק דין בת"א 2692/04 (להלן: "פסק הדין בהליך הקודם"), במסגרתו דחה בית המשפט את התביעה על שני רבדיה.

5.לעניין התביעה הנזיקית נקבעו שתי קביעות נורמטיביות עיקריות, כדלקמן:

א. הנתבעים לא התרשלו: ראשית, נקבע כי המידע שמסר מגנוס לבודקים במכתב מגנוס היה נכון, רלוונטי וחשוב. שנית, בעניין העיכוב נקבע, כי אין הנתבעים חבים בחובת זהירות כלפי התובעים:

"אף לו היתה לנתבעים חובה לנקוב בתאריך מסוים ולעמוד בו, חובה זו לא היתה חובה כלפי התובעים אלא לכול היותר כלפי הבודקים".

(פסקה 41 לפסק הדין בהליך הקודם).

"בענייננו, אינני סבורה כי קיימת חובת זהירות של הנתבעים כלפי התובעים בקשר למשך הזמן שארך פיתוח התוכנה... אין די בציפייה של הולצמן כאדם פרטי להפיק רווחים כתוצאה מיישום תוכנה חדשה על ידי הנתבעים, כדי להקים חובת זהירות של הנתבעים כלפיו... איני סבורה כי בנסיבות כאלה יש לקבוע כי הנתבעים חבים בחובת זהירות כלפיו".

(פסקאות 45, 46).

עוד נקבע, כי לא היתה לנתבעים חובה כלפי התובעים "כמי שציפו להתאים את התסקירים שלהם לתסקירים שיוכנו על ידי הנתבעים" (פסקה 50), שכן "הפעלת הסמכות (או העדר הפעלת הסמכות) של הרשות לא נגעה באופן ישיר לתובעים. לכן, היריבות וחובת הזהירות של הרשות בהקשר לעיכוב בפיתוח התוכנה הם לכול היותר מול הבודקים, ולא מול התובעים" (פסקה 51).