מפעיל עסק להשכרת מוניות ותפעולן נ' פקיד שומה ירושלים 2

ערעור על שומה בצו לשנים 2006-2010.

הרקע לערעור

1.         המערער הפעיל עסק להשכרת מוניות ותפעולן. בדוחות שהגיש המערער למשיב הוא טען כי עסקו ספג הפסדים בכל שנות המס שבמחלוקת: בשנת 2006, הפסד בסך של 388,744 ₪; בשנת 2007, הפסד בסך של 2,743,995 ₪; בשנת 2008, הפסד בסך של 2,933,625 ₪; בשנת 2009, הפסד בסך של 997,642 ₪; ובשנת 2010, הפסד בסך של 3,302,563 ₪. המשיב לא השתכנע בנכונות הדיווחים של המערער ולאחר חקירה ודרישה בעסק, הגיע לכלל מסקנה כי המערער העלים הכנסות בסדר גודל משמעותי. נוכח האמור, פסל המשיב את ספרי המערער וקבע את הכנסותיו לפי מיטב השפיטה כך: בשנת 2006, הכנסה חייבת בסך של 872,497 ₪; בשנת 2007, הכנסה חייבת בסך של 2,340,055 ₪; בשנת 2008, הכנסה חייבת בסך של 3,005,908 ₪; בשנת 2009, הכנסה חייבת בסך של 2,924,010 ₪; ובשנת 2010, הכנסה חייבת בסך של 3,142,460 ₪. על קביעות אלה הוגש הערעור.

נימוקי השומה

2.         מחקירת המשיב על ידי פקיד שומה חקירות עלה כי המערער השמיט את מרבית הכנסותיו. ביום 27.10.11 הוצאה למערער הודעה כי נמצא אי רישום תקבולים מהכנסותיו בשנות המס הרלוונטיות. בהיעדר התייחסות מצד המערער, נפסלו ספריו. נמצא כי ההכנסות המדווחות על ידי המערער היו בלתי סבירות לענף המוניות. במסגרת החקירה נתפסו בעסקו של המערער מסמכים רבים המעידים על העלמת הכנסות. נחקרו כ-120 נהגי מוניות מהם התברר כי הם עבדו אצל המערער "בשיטת הפיקס" – שמשמעה שכירת המונית, כולל הזכות הציבורית לתפעולה, תמורת סכום תקופתי קבוע מראש, וזאת לעומת תמורת תשלום שכר חודשי כפי שדיווח המערער בפועל למשיב. בהתאם לכך, קבע המשיב למערער את הכנסותיו לפי מה שגבה בפועל מנהגי המוניות ששכרו את המוניות שבבעלותו, אודותיהן לא דיווח המערער. כן תיאם המשיב את ההוצאות שדרש המערער. את השומה קבע המשיב בהתאם למסמכים שמצא במשרדי המערער שהם "תצהירים" או בלשון אחר של המערער "חוזים" של נהגי המוניות וכן על פי עדויותיהם של הנהגים. את ההוצאות קבע המשיב לפי חוות דעתו של כלכלן מומחה בהתאם וביחס סביר להכנסות.

נימוקי הערעור

3.         לטענת המערער, לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו ונימוקי השומה אינם מבוססים ומפורטים דיים. המשיב טעה בפסילת ספריו והמערער לא קיבל כלל את הודעת המשיב על אי רישום תקבולים או על פסילת ספריו. המשיב לא גילה בפניו את חומר החקירה ולא השיב לו את המסמכים שנלקחו ממנו באופן שהקשה עליו לנמק את ערעורו. המשיב השתית את חישוב הכנסותיו על התצהירים שעניינם רק אחריות שקיבלו על עצמם נהגי המוניות ולא על חוזי השכרה מפורטים. לאחר הפחתת ההוצאות מהמחזור, בהן הכיר המשיב, סכום ההכנסה החייבת שלו עומד על 0 ₪. המשיב גם טעה כשלא התיר את קיזוז סכום הפחת אשר ניתן לחישוב פשוט וכך הגדיל את החבות במס. כך הוא זכאי להפחית מהמחזור הוצאות שהמשיב הכיר בהן מפורשות אך לא הופחתו בטעות. ככלל, נפלו טעויות רבות בחישובי המשיב לקביעת סכום המחזור.

ההסתמכות על הראיות שנגבו בתיק החקירה הפלילית והעיון בהן

4.         המחלוקת הראשונה שנתגלעה בין הצדדים הייתה סביב קבילות הראיות שנגבו במסגרת החקירה הפלילית של המערער.

הפרשה החלה כאשר התעורר חשד אצל המשיב כי המערער מעלים הכנסות. בהתאם לכך, הועבר עניינו של המערער לפקיד שומה חקירות אשר חקר ודרש אודות העסק. במסגרת אותה חקירה, פשטו חוקרי פקיד שומה חקירות על עסקו של המערער ותפסו בו מסמכים רבים מהם התברר כי דיווחיו של המערער היו דיווחים כוזבים בהם העלים הכנסות רבות ודיווח על הוצאות רבות פיקטיביות. בסופו של יום, הוליד הליך החקירה כתב אישום שהוגש כנגד המערער בבית משפט השלום בירושלים. שיעור ההכנסות שהעלים המערער וסכום ההוצאות הפיקטיביות שדרש נערכו על ידי פקיד שומה חקירות לפי חומר החקירה הרב שאסף. ממצאי פקיד החקירות הועברו למשיב (פקיד השומה "האזרחי") וזה פסל כאמור, את ספרי המערער וקבע את השומה על פי מיטב השפיטה לפי הבדיקות והמסקנות של פקיד שומה חקירות וזאת מבלי שדקדק בעצמו בחומר החקירה הגולמי. למרות זאת, המשיב הסתמך במסגרת הדיון לפני בית משפט זה על חומר החקירה בטענה כי אין מניעה להסתמך עליו על אף העובדה שלא המשיב הוא זה שקיבץ אותו וביצע בעצמו את חקירת המערער. לטענת המשיב הלכה למעשה השומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה למערער הסתמכה על מלוא חומר החקירה, למרות שכאמור חומר הגלם נאסף ונערך על ידי פקיד שומה חקירות.

5.         נוכח האמור, טען ב"כ המערער, אין מקום להתיר בהליך זה את הגשת הראיות שנאספו על ידי פקיד שומה חקירות מפני שאינן עומדות בתנאי תקנה 10(ב) לתקנות בית המשפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), תשל"ט-1978 (להלן: "תקנות הדיון") הקובעת כי "בית המשפט יתיר הבאת ראיה עליה ביסס המשיב את שומתו או המערער את הדו"ח שהוגש על ידיו או את הטענות שהשמיע על פי סעיף 147 לפקודה, גם אם ראיה כזו לא הייתה קבילה בבית משפט בדיון בהליך אזרחי". לטענתו, המשיב לא ביסס את שומתו על אותו חומר חקירה שנאסף על ידי פקיד שומה חקירות, אלא רק על הטבלה המרכזת שנערכה על ידי האחרון בה מופיעים מספרי המוניות, פרטי הנהגים, תקופת השכרת המוניות וסכום ההכנסות (צורף כנספח 4 לתצהירו של מר נתנאל יוסף, חוקר פקיד שומה חקירות מטעם המשיב; כמוצג 4 במוצגי המשיב; וכמוצג ד' במוצגי המערער, להלן: "הטבלה המרכזת"). לכן, אין מקום לקבוע ממצאים על בסיס חומר החקירה הואיל והוא בבחינת עדות שמיעה בהליך זה.