מעתוק(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מרצה מאסר של 38 חודשים בגין עבירות של איומים, הצתה, גידול סם והחזקתו שלא לצריכה עצמית וכן היזק לרכוש בזדון, חבלה במזיד ברכב ותקיפה סתם.

העותר מסווג בקטגוריה א'.

בעתירה זו הוא מבקש כי ישונה סיווגו מקטגוריה א' לקטגוריה ב', שכן הדבר מונע מעת לעת יציאתו לחופשות. הוא ביקש כמו כן להורות על שילובו בסבב חופשות לאחר שישונה סיווגו. לטענתו הוא נפגש בחודש אוקטובר עם נרקולוגית אשר קבעה כי הוא אינו זקוק לכל טיפול ונתנה חוות דעת בעניין זה ועל אף האמור העמידו המשיבים סירובם וביססו אותו על כך כי הוא מסרב לטיפול גמילה מסמים.

ממכתבה של ראש תחום טו"ש בכלא צלמון עולה כי עם הגעתו לכלא נבחנו צרכיו הטיפוליים ובין היתר בשל קיומה של בעיית אלכוהול ושימוש בקנביס הוא הופנה לאבחון נרקולוגי. העותר הביע מוטיבציה ראשונית להשתלב בטיפול גמילה בועדת הקבלה טעם הקבלה טרם האבחון אולם בשיחות עם העו"ס בחודש פברואר שנה זו, סירב להשתלב תוך שהוא שולל את הצורך בטיפול מסוג זה עבורו. נאמר כי במהלך אותן שיחות הוא דיווח על שימוש בסמים ואלכוהול. נאמר באותו מסמך גם כי בעיית ההתמכרות משתקפת גם מתוך תסקיר שירות מבחן שניתן בהליך המשפטי שלפיו הוא שהה באישפוזית טמרה ואחר כך בקהילה טיפולית "בית אביבה", ממנה נפלט ונשפט למאסר (התסקיר עצמו לא הוצג בפניי במהלך הדיון ולא ניתן על כן לעמוד על תוכנו).

עוד נאמר כי בדיקת הנרקולוגית מחודש אוקטובר שנה זו, לא העלתה אבחון מדויק בשל אי שיתוף פעולה מצד האסיר אך היא המליצה על מעקב בדיקות שתן לגילוי סמים.

בראיון שנערך לעותר בחודש מרץ שנה זו, לצורך שילובו במחלקת גמילה, הוא הביע חוסר מוטיבציה להשתלב בגמילה ולא נמצא מתאים. שיחות נוספות עם עובדת סוציאלית נערכו לו בחודש אוגוסט וספטמבר ללא שינוי בגישתו. באחת מהן הוא גם הכחיש באופן מוחלט שימוש בסמים. נאמר כי תחילה אף הופנה לועדת אלמ"ב עקב עבירת אלמ"ב קודמת, אולם ועדת אלמ"ב החליטה לנהוג בו כבאסיר רגיל. הוא הופנה גם לקבוצה טיפולית לשליטה בכעסים שיעודה העלאת המודעות לקיומה של בעיה, אולם להתרשמות מנחות הקבוצה, הוא התקשה להעמיק בתכנים ולא ניתן להצביע על הפנמת תכני הקורס אצלו.

עוד נאמר כי אין בהשתתפות באותה קבוצה כדי לתת מענה לצרכיו הטיפוליים בשלמותם ובפרט לעניין ההתמכרות והדפוסים האלימים. נאמר כי העותר זקוק לטיפול גמילה אינטנסיבי ואין די בגמילה פיזית ובשל סירובו לא ניתן לשלול קיומו של פוטנציאל מסוכנות אם יצא לחופשה.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 21.12.10 ולאחר שהובאו לעיון ב"כ העותר עמדת ראש תחום טו"ש הנ"ל וטיעוניה, טענה ב"כ העותר כי אין שום אינדיקציה שתוכל להצביע כי לעותר בעיית שתייה. כמו כן טענה כי לא ברור לה מדוע נקבע עם קליטתו צורך בטיפול בהתמכרות, בטרם נבדק על ידי נרקולוגית. היא טענה כי נותרה לעותר תקופה קצרה של 14 חודשים, כי הוא הוזמן כבר לועדת שחרורים, ועניינו נדחה שכן הוא לא ייצא לחופשות. לטענתה סיווגו בקטגוריה א' 1 נובעת מעברו באלימות במשפחה ולאחר שועדת אלמ"ב החליטה לנהוג בו כאסיר רגיל, אין מקום עוד לסיווג זה. היא טענה כי העותר סיים קורס שליטה בכעסים, תפקודו בכלא חיובי, הוא זוכה לביקורים פתוחים ועוד. על כן ביקשה כי בית המשפט יקבל את העתירה. היא הגישה גם פסיקה של בית המשפט העליון הנוגעת לקביעת סיווג בענייני אלימות במשפחה ושלילת חופשות והקריטריונים שעל פיהם יש לבצעה (רע"ב 5745/10, שבהחלטה שבו, אגב, נדחתה בקשת רשות הערעור). כן הגישה פסיקה הנוגעת לקיום עתירות בפני ועדות שחרורים על אף השביתה, שלא ברור לי מה הקשר בינה לבין ענייננו.

בתום הדיון ביקשה ב"כ שב"ס לדחות את המשך הדיון על מנת לאפשר לנציגי פמ"צ להיות נוכחים בו לאחר שתסתיים השביתה. בקשתה זו נדחתה על ידי תוך שאני מורה לה כי תמציא לעיוני את הבדיקה הנרקולוגית בחודש אוקטובר שנה זו ותוך שאפשרתי לב"כ העותר להשלים את טיעוניה לאחר שיומצא לעיונה המסמך. בדיקת הנרקולוגית הומצאה לבית משפט ונאמר בה כי העותר נבדק על ידי הנרקולוגית וכי זו לא הגיעה לאבחנה סופית לגבי התמכרותו, כי העותר שולל בתוקף שימוש בסמים ואלכוהול וכן שולל "תורשה של מכורים". נכתב שם גם כי בדיקות השתן שמסר נקיות וכן נכתב "להערכתי סיכון לשימוש בסמים נמוך".

לאחר ששקלתי בכובד ראש את טיעוני הצדדים לעניין הסיווג סבורני שיש מקום להתערבות בהחלטת המשיבים אשר דחתה את בקשתו של העותר לשנות את הקטגוריה בה הוא מסווג כיום, קטגוריה א', שכן זו ניתנה על בסיס נתונים בעייתי. אבהיר להלן.

במכתב ראש תחום טו"ש נאמר כי חליפת התקון שהותאמה לעותר הותאמה עוד קודם לבדיקתו על ידי נרקולוגית ועל יסוד סברה כי העותר סובל מבעיית שתיית אלכוהול ושימוש בקנביס. לא נאמר באותו מכתב בסעיף 2 כי העותר אובחן כבר אז כמכור לאלכוהול או לסמים.

נכון היה לדעתי להפנות את העותר לבדיקה נרקולוגית כבר בסמוך לאחר קליטתו לכלא. מסיבה כלשהיא הוא הופנה לבדיקה שכזו רק בחודש אוקטובר, 8 חודשים לאחר שנקלט בכלא צלמון (קליטתו בחודש פברואר 2010).

יותר מכך, בסעיף 6 למכתבה של ראש תחום טו"ש נאמר כי הנרקולוגית לא יכלה להגיע לאבחון מדוייק "בשל אי שיתוף פעולה מצד האסיר".

עיינתי במכתבה של הנרקולוגית ולא מצאתי בסיס למסקנתה של ראש תחום טו"ש כי בעת הבדיקה לא שיתף העותר פעולה עם הנרקולוגית. מן הסתם לו הדבר היה קורה, הייתה מציינת זאת הנרקולוגית בממצאי הבדיקה.

יותר מכך, גם מתוצאות הבדיקה שערכה נרקולוגית לא עולה כי מדובר במי שהנו מכור לסמים או לאלכוהול. סיכום הבדיקה שהובא על גבי מזכר שהוצג לעיוני הנושא תאריך 7.10.10 מציין כי העותר עצמו שולל בתוקף שימוש בסמים ובאלכוהול וכן תורשה של התמכרות, כי בדיקות השתן שלו נקיות ובסוף אותו מסמך אף הובאה הערכה כי הסיכון לשימוש בסמים אצל העותר, נמוך.

נמצא אם כן כי הבסיס לסברת גורמי הטיפול בדבר הצורך של העותר בטיפול התמכרות מסמים, הינו בסיס שאינו מדויק ובעייתי.

לאמור לעיל יש להוסיף כי העותר גם הוגדר תחילה כאסיר אלמ"ב, עקב עבירת אלמ"ב קודמת שהייתה לו, וגם הגדרה זו, כך יש להניח על פי השכל הישר, תרמה תרומה משמעותית לסיווגו בקטגוריה א'.

"קטגוריה א'" מוגדרת בסעיף 7 לפרק ב' לפקודת החופשות 04.40.00 כדלקמן:

"קטגוריה א' – אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה."