מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' טי מרקט (מ.ע.) מ.ש. ואח'

החלטה

מונחת בפניי התנגדות לביצוע תביעה עם סכום קצוב על סך של 27,575 ₪ שהוגשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז-1967.

התביעה נמחקה, כנראה מחוסר מעש, מאחר ולא נקלטה במערכת האלקטרונית עניין הגשת סיכומים בתיק, דבר שהסתבר למפרע כלא נכון.

הנני מתנצל בפני הצדדים על התקלה ומורה על פתיחת התיק מחדש.

רקע

מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (להלן: "המשיבה") התקשרה עם טי.מרקט (להלן:"המבקשת 1"), ומנפאואר קר בע"מ (להלן:"המבקשת 2"), וטרגט .א.מ.ן בע"מ (להלן:"המבקשת 3") (כולם יחדיו יקראו להלן: "המבקשת"), במהלך חודש מאי 2005 בקשר לשיתוף פעולה בפרויקט URBAN MOTO MUSIC (להלן:"ההסכם").

בהתאם להסכם התחייבה המשיבה כלפי המבקשת 1 לפרסם את האירוע. לטענת המבקשת המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי המבקשת כפי שסוכם בהסכם. ביום 30.08.05 המבקשת 1 הודיעה במכתב מפורט למשיבה את הסתייגויותיה מעבודת המשיבה ובטענה כי החלק הארי בהתחייבות המשיבה לא בוצע. המשיבה השיבה למבקשת ביום 24.08.05 , הכירה בחלק מטענות המבקשת והציעה פתרון כספי לפיצוי בגין חלק מהעבודות שהוזמנו ולא בוצעו.

לשיטתה של המבקשת הצעת הפשרה לא עמדה ביחס הגיוני לעבודות שלא בוצעו ומשכך נדחתה. המבקשת הגישה הצעת פשרה נגדית שגם היא נדחתה. לטענת המבקשת ניתן לכמת את הפרות התובעת את ההסכם בסכום כספי בסך 183,815 ₪, סכום זה מתקזז במלואו כנגד 20,000 ₪ + מ.ע.מ שהתחיבה למשיבה במסגרת ההסכם. המשיבה לא העבירה כל התייחסות לפניית המבקשת מיום 6.9.08 והחלה בהליכי הוצל"פ נשוא בקשה זו. משכך המבקשת מבקשת לקבל את תההתנגדות ולדון בתביעה בהליך של סדר דין מהיר.

ביום 16.06.08 נתן ראש ההוצאה לפועל הוראה לעכב הליכי הוצל"פ נגד המבקשות ועל העברת הדיון לבית משפט השלום בת"א. צו העיקול נותר על כנו ולא בוטל.

המבקשת 2 מבקשת אישור להארכת מועד להגשת התנגדות מטעמה ולראות בהתנגדות שהוגשה ביום 15.6.08 כהתנגדות שהוגשה במועדה. בנוסף להורות על ביטול צו עיקול שהוטל על רכבי המבקשת ביום 11.06.08.

דיון

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן. בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא – באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות. יחד עם זאת, על בית המשפט לבדוק האם אין בטענות הנתבע להוכיח כי מטרתו למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר והאם טענותיו של הנתבע "סתמיות" או נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית. על בית המשפט לבדוק האם קיימת בהן בבקשה עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

המבקשות טוענות כי נחתם הסכם שת"פ מחייב בין הצדדים וכי את ההפרה ביצעה המבקשת, המשיבה אף הציעה למבקשות הצעת פשרה, המבקשות הציעו הצעה נגדית, משאף צד לא קיבל את הצעת הצד שכנגד. טענותיהן הכספיות של המבקשות עולות בהרבה על טענות המשיבה. אני מוצא כי הטענות המבקשות מצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחן לדרכן ולדחות את בקשתן לאלתר. לאור האמור לעיל אני נותן למבקשות רשות להתגונן.