המשיב,
ראמי רג'א אלמקחל, הואשם בתיק זה בשני פרטי עבירה, האחד, עניינו סחר בסם מסוכן, והשני מתייחס להחזקת סם מסוכן.
בביהמ"ש דלמטה, עתרה התביעה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, וביהמ"ש הנכבד סבר כי אין קיימת תשתית ראייתית לגבי פרט האישום הראשון (סחר בסם מסוכן), לעומת "חיזוקים" שמצא לפרט האישום השני (החזקת סם מסוכן).
כיוון שכך, ומשום שמדובר לדעת ביהמ"ש הנכבד דלמטה "בעבירה פלילית גרידא", הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.
התביעה הצבאית ביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה ואמנם קיבלה עיכוב שכזה עד ליום א' 12.8.07 שעה 13:00.
אלא שהתביעה הגישה את הערר מצידה ביום א' 12.8.07 אך בשעה 15:20, ולפיכך סרב ביהמ"ש לקבל את הערר המאוחר.
התוצאה: המשיב שוחרר ממעצרו, בתנאים המגבילים אשר קבע ביהמ"ש דלמטה.
ראשית ייאמר כאן, כי ניתן להבין את החלטת ביהמ"ש, הנובעת מהאיחור המזלזל של התביעה הצבאית, שלא היה לו כל מקום.
אלא שמול האיחור הבלתי ראוי של התביעה הצבאית, עדיין ניצב האינטרס הציבורי, זה הנוגע ליחס הנדרש כלפי אלה שעוסקים בסמים, ומסכנים את שלום הציבור באשר הוא.
כתב האישום מייחס כאמור למשיב עבירה של סחר בסם מסוכן, בכך
"שמחודש ינואר 2007, או ממועד סמוך לכך, ועד לחודש יוני 2007, או בסמוך לכך, סחר בסם מסוכן, או עשה בו עסקה אחרת, או סיפקו בכל דרך שהיא, בין בתמורה ובין שלא בתמורה",
דהיינו, סחר בסמים מסוג קנביס ו-MDMA, בצוותא עם אחיו.
עוד הואשם המשיב, בהחזקת סם מסוכן, בכך שהחזיק ביחד עם
עמאד יאסר דראגמה, (להלן עמאד), 98.58 גרם של סם מסוכן מסוג קנביס. כאמור מצא ביהמ"ש דלמטה חיזוקים לפרטי האישום השני, שעניינו החזקת סם מסוכן, ולא מצא תשתית ראייתית מספקת לגבי פרט האישום הראשון, אשר עוסק בסחר בסם מסוכן.
אין דעתי כדעת ביהמ"ש דלמטה.
ראשית, ייאמר, כי עובדת קיומה של "עבירה פלילית גרידא", איננה, כמות שהיא, משום נימוק ראוי לשלילת מעצר, אם ובמידה והוא הולם את אותה העבירה. ושנית, בחנתי את החומר הראייתי שבתיק וראיתי להתייחס להודעת המשיב, שנמסרה כהודעת חשוד במשטרת ישראל.
עפ"י אותה הודעה, נמצאו תימוכין לאשר יוחס למשיב בכתב האישום, וככל שדעתי משגת, ועל אף הכחשות המשיב, קיימות ראיות לכאורה להוכחות המיוחס למשיב בכתב האישום, בשלב זה של ההליך.
ביהמ"ש דלמטה ציין לרועץ את עברו הפלילי של המשיב בתחום הסמים ואין צורך לומר כי עיסוק בסחר בסמים, אפילו משך תקופה של מספר חודשים בלבד, מלמד על מידת המסוכנות הניבטת לשלומו של הציבור, מסוכנות אשר אינה ניתנת לתפוגה בחלופת מעצר איזושהי.
אינני קובע כמובן בשלב זה לעניין מהימנות הראיות והתייחסתי אליהן במידת הזהירות הנדרשת. ברם, הפוך בה והפוך בה, ודי בעובדות אשר עולות מהודעתו של המשיב במשטרה, כדי לבסס תשתית ראייתית, לכאורית, מספקת, למעצר עד לתום ההליכים.
בנסיבות הללו, אינני רואה עין בעין עם ביהמ"ש דלמטה את ההחלטה לשחרורו של המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים.
במציאות השוררת באזור, אין ניתן להבטיח כי שחרור שכזה של המשיב (ויהיו תנאי השחרור אשר יהיו), יהיה בו כדי להפיג את החשש לעניין המשך עיסוקיו הבלתי חוקיים, כפי האמור בכתב האישום שבתיק זה.
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את ערר התביעה הצבאית ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.
ניתנה היום, 20 באוגוסט 2007, ו' באלול התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר את ההחלטה לידי הצדדים.