מעיין נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.המערערת, ילידת 1984, אובחנה כסובלת מטרשת נפוצה.

המערערת נפגעה בשתי תאונות דרכים, מ- 25.10.10 ומ-28.11.10 אשר הוכרו על ידי הנתבע כפגיעות בעבודה.

2.לטענת המערערת זמן קצר לאחר התאונות היא החלה לסבול מרדימות בלסת התחתונה, חוסר תחושה בפנים וביד ימין. כמו-כן החלה לסבול מתופעות של טשטוש בראיה, חוסר יציבות וחוסר שווי משקל. המערערת עברה סדרת בירורים אשר בסופו של דבר העלתה כי היא סובלת מטרשת נפוצה.

המערערת טענה בבקשה לקביעת נכות מהעבודה ובתביעה שהוגשה לבית הדין כי קיים קשר סיבתי בין התפרצות המחלה, לבין הטראומה הגופנית והנפשית ממנה סבלה בתאונות.

3.בגין התאונה הראשונה מיום 25.10.10 (להלן: "התאונה הראשונה") דנה ועדה רפואית (דרג ראשון) מיום 6.12.11 שהייתה מורכבת ממומחה לכירורגיה אורטופדית ונוירולוג. הוועדה קבעה למערערת 0% נכות בגין התאונה הראשונה מאחר שסברה כי "לדעת הועדה לא נותרה נכות אורטופדית ונוירולוגית לאחר התאונה הנדונה מיום 2.11.10". על החלטה זו לא הוגש ערר.

4.בגין התאונה השנייה מיום 28.11.10 (להלן: "התאונה השנייה") דנה ועדה רפואית לעררים שאף היא קבעה 0% נכות עבור אותה תאונה. הוועדה לעררים, כללה בהרכבה רופא נוירולוגי- ד"ר וולר (מנהל מחלקה נוירולוגית) התכנסה ביום 21.5.12, ושמעה את תלונות המערערת וטענות בא כוחה בנימוקי הערר, אליו צורפה חוות דעתה של ד"ר עדי וקנין, מומחית לנוירולוגיה. הוועדה עצרה את הדיון כדי לעבור על החומר הרפואי שצורף לתיק וכן לבדוק ספרות רפואית עדכנית "על מנת לקבוע בנושא הקשר הסיבתי". לאחר מכן התכנסה שוב הוועדה ביום 16.7.12, בחנה את הספרות הרפואית בנושא ומצאה שאין קשר בין מחלת המערערת לבין תאונת הדרכים. הוועדה קבעה 0% נכות בגין התאונה השנייה.

5.להלן עיקר טענות ב"כ המערערת

הקביעה באשר לקשר הסיבתי בין מחלת הטרשת הנפוצה לבין התאונה צריכה להיות נדונה על ידי פקיד התביעות שצריך להחליט בעניין, ולא הוועדה הרפואית. ב"כ המערערת הפנה לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 1255/01 אלימלך - המוסד (16.5.04, להלן: "פסק דין אלימלך").

לחילופין טען ב"כ המערערת שהרופא הנוירולוג אשר ישב בוועדת עררים אינו עובד במרכז שעוסק בחקר מחלת הטרשת הנפוצה, כמו המומחית אשר ערכה את חוות הדעת מטעם המערערת.

הוועדה לעררים לא התייחסה לקשר בין הסטרס הנפשי בשל התאונה לבין התפרצות והופעת התקף המחלה, כאשר המערערת סבלה מהתקף ראשון של המחלה בסמיכות זמנים לתאונה (שבועות לכל היותר).

הנוירולוג בוועדת הערר מציין כי קיימות דעות שונות בנושא הקשר שבין טראומה לבין טרשת נפוצה. כפי שקבעה המומחית מטעם המערערת, ד"ר וקנין, קיימת אסכולה מבוססת הקובעת סיבתיות בין תאונת דרכים, לרבות הלחץ הנפשי הנגרם ממנה לבין התפרצות או התעוררות של מחלת טרשת נפוצה. בשאלה זו לא דנה הוועדה.

הוועדה לא דנה בשאלה האם השפעתה של התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים בהופעת הטרשת הנפוצה.

נקודת המוצא של הוועדה הייתה צריכה להיות לאשר סיבתיות מקום בו קיים ספק ביחס לאטיולוגיה של המחלה והסיבתיות בינה לבין התאונה.

6.להלן עיקר טענות ב"כ המשיב

פסק דין אלימלך מדבר על אירוע שלאחריו היה טיפול רפואי כלשהו שגרם להתפרצות המחלה, היה שם "גורם מתערב" – בשונה מן המקרה של המערערת.

באשר לקביעה בגין התאונה הראשונה, מדובר בוועדה מדרג ראשון ולא הוגש עליה ערר – על כן, אין סמכות לבית הדין.

בוועדה לעררים ישב מנהל מחלקה נוירולוגית. אין התמחות בטרשת נפוצה, לכן אין פגם בהרכב הוועדה.

הוועדה קבעה באופן מנומק שאין קשר בין התאונה לבין המחלה.

התאונה עצמה לא גרמה לכל נכות (0%). זה כשלעצמו מלמד על עצמת האירוע ויכולת ההתפרצות של המחלה.