החלטה
בפניי בקשה למתן סעד לצו מניעה זמני, על פי עותרת המבקשת כי ביהמ"ש יורה על מתן צו המונע מהמשיבה מלפנות את המבקשת במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 03-22368-11-4, מנכס בשטח של כ- 224 מ"ר הידוע כחלק מחלקה 65 בגוש 5206, מגרשים 14-15, מבנה מקרקעין באזור התעשייה הצפוני בבית שמש, (להלן: "המושכר").
ביום 22.10.06 התקשרה המשיבה בהסכם שכירות עם מר יונה לאבל, חברה בייסוד, על פיו השכירה המשיבה את הנכס נשוא דיוננו.
בין הצדדים נוהלו הליכים קודמים, כאשר במסגרת הדיון בתיק 53608-05-11, תביעת פינוי שהוגשה על ידי המשיבה כנגד מר יונה לאבל הגיעו הצדדים להסכם פשרה שעיקרו מתן פס"ד פינוי, ואולם פס"ד הפינוי יושהה ככל והשוכרת תעמוד בתנאי הסכם הפשרה, שעיקרם, תשלום דמי השכירות, החוב והשוטף, וכן :
" 5.הנתבע לרבות השוכר מתחייבים לא להפעיל את העסק ללא רישיון עסק. לעניין זה תינתן ארכה להשלמת הליכי רישוי העסק למשך 6 חודשים מהיום.
6.התובעת לא תימנע ולא תסכל את חיבורי הגז למטבח על פי הנחיות חב' הגז והתקנת מפריד שומנים בהתאם להנחיית משרד הבריאות והכל בכפוף לכך שהדבר ייעשה בשטח המושכר בלבד."
(להלן: "הסכם הפשרה).
ביום 29.6.11 עתרה המבקשת לביהמ"ש בבקשה להורות למשיבה להימנע מלהפריע להתקנת מפריד שומנים בסמוך למושכר וכן להימנע מהסרתו לאחר הקנתו.
ביהמ"ש דחה את הבקשה, וקבע כי המבקשת לא שילמה את דמי השכירות ובכך עשתה דין לעצמה.
לאור דחיית הבקשה, עתרה המבקשת בשנית למתן צו מניעה בו התבקשה ביהמ"ש להורות על עיכוב ביצוע הפינוי , זו הבקשה שבפניי.
עיקר טענתה של המבקשת, הינה, כי המשיבה ניתקה והסירה את צוברי הגז, ניתקה והסירה את מפריד השומנים, כאשר מפריד השומנים כלל לא היה בשטח הנכס שבבעלות המשיבה, אלא בשטחי הציבור, (סמוך למדרכה), ועל פי הנחיות משרד הבריאות וכן הרשות העירונית, וכן הרשויות האחרות לא ניתן להתקין צוברי גז או מפריד שומנים בתוך המושכר.
בהעדרם לא ניתן לקבל רישיון עסק.
כלומר, המבקשת טוענת שניים, טענה ראשונה נוגעת להתנהלות המשיבה, שהובילה בהתנהגותה לכך שצוברי הגז יוסרו ומפריד השומנים יוסר, ובכך מונעת את השימוש במושכר, ואת האפשרות לקבל רישיון.
והשנייה, כי הסכם הפשרה כפי שנכרת לא ניתן לביצוע, הואיל ולא ניתן לקיים את ההנחיה שמפריד השומנים וצובר הגז יהיה במושכר, ומשכך, לא ניתן לקיימו כלשונו, ויש לאפשר למבקשת להתקין צובר גז ומפריד שומנים במיקום הקודם.
עוד נטען על ידי המבקשת כי מי שחתם על הסכם הכשירות הוא מר יונה לאבל, אולם מר לאבל חתם כנציג של חברה בייסוד, והיא היא החברה שבייסוד, ואליה הועברו כל זכויותיו, כפי שמר לאבל היה זכאי לעשות.
המשיבה, טוענת, כי המבקשת כלל אינה צד להסכם השכירות וכי אין לה כל סיכוי להצליח בתובענה, הואיל ועל פי הסכם השכירות השוכר אינו רשאי להעביר את זכויותיו במושכר לאחר.
עוד טוענת המשיבה, כי המדובר בהליך שלישי, וכבר נקבע כי המבקשת הפרה את הסכם השכירות בכך שלא שילמה את דמי השכירות, ראה החלטתו של כב' השופט קליין, בתיק 50476-06-11, ובכך עשתה דין לעצמה, וכי לא ייתכן כי לאחר שניסיונה לקבלת צו מניעה לא צלח היא תשוב ותבקש צו זהה, בהליך נוסף, יש בכך לטענת המשיבה חוסר תום לב.
עוד נטען בעניין זה כי המבקשת פנתה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי, וראש ההוצאה לפעול דחה את בקשתה וקבע המבקשת הינה צד ג', ולכן דחה את הבקשה מחמת העדר תום לב.
המשיבה טוענת, כי הנכס סגור מזה כשנתיים ולכן הטענות בדבר נזק בלתי הפיך אינן יכולות לעמוד.
המדובר בעסק שהוצא לו צו סגירה, וכי הטענות כי המשיבה היא שסגרה את צוברי הגז שקריים ואלו נסגרו על ידי חברת הגז לאחר שהסתבר כי הם מסכני חיים. עוד נטען, כי מעולם לא הייתה כל מניעה מלהתקין מכלי גז בדופן הקיר של המושכר.