עובדות
1. 1. השאלה המרכזית שבמחלוקת בתביעה שלפנינו היא מעמדו של התובע, מר יעקב שרייר (להלן:
התובע) ביחסיו עם הנתבעת, חברת ראובן עציוני בע"מ (להלן:
הנתבעת), אשר בבעלות מר ראובן עציוני (להלן:
עציוני), משך כל תקופת ההתקשרות ביניהם, מ-
10/96 עד 14.2.03, כשש וחצי שנים (להלן:
תקופת ההתקשרות).
2. 2. התובע הינו טכנאי רנטגן תעשייתי במקצועו ולטענתו - יש לראותו כעובד של הנתבעת, היא חברה העוסקת בבדיקות "לא הורסות" במתקנים תעשייתיים, שהן בדיקות של מתקנים ללא הריסתם, או חדירה פיזית אליהם, המבוצעות כבדיקות רדיוגרפיות (באמצעות מכשיר רנטגן) ובדיקות איזוטופ (ע"י איזוטופ רדיואקטיבי), או כבדיקות מגנטיות (להלן:
הבדיקות); ואילו הנתבעת, מפי עציוני, טוענת, כי התובע היה קבלן עצמאי, אשר בצע את הבדיקות במסגרת שירותים מקצועיים שנתן לה לפי הזמנות מלקוחותיה ובהתאם לנוחותו.
3. 3. לפני תחילת ההתקשרות עם הנתבעת עבד התובע בחברת "מורקס 71 בע"מ" (להלן:
מורקס), אשר עסקה בתחום העיסוק של הנתבעת ועציוני היה אחד השותפים בה, עד לסכסוך בינו לבין שותפו, שם. בתחילת עבודתו במורקס קיבל התובע תלושי שכר ולאחר זמן מה עבר לעבוד כנגד חשבוניות, על מנת לקבל תמורה גבוהה יותר. מאז תחילת ההתקשרות של התובע עם הנתבעת - שלא עוגנה בהסכם בכתב - קיבל התובע תמורה עבור הבדיקות שביצע
על בסיס יחידות ביצוע וכנגד חשבונית, כנגזרת של אחוזים מהתשלום שקיבלה הנתבעת מלקוחותיה עבור הבדיקות שבוצעו.
4. 4. ההכנסה היחידה של התובע בתקופת ההתקשרות היתה מעיסוקו בנתבעת, למעט בחודש הראשון,
10/96, בו הוציא גם חשבונית אחת למורקס.
5. 5. התובע היה זקוק לרכב לצרכי העבודה, כדי להוביל ציוד רדיואקטיבי, ובהתאם למוסכם עם החברה ביצע את רוב הבדיקות ברכבו הפרטי, החליפו מדי פעם ואף קיבל בגינו תשלומי פחת. בימים בהם נדרש לבצע בדיקות עבור הנתבעת הגיע התובע למשרדיה, נטל משם את הציוד - פילמים - ואת החומרים הרדיואקטיביים, הנחוצים לשם ביצוע הבדיקה, ובסוף היום החזיר את הפילמים לחברה, לשם פיתוח אצלה. אין חולק, כי היתה מניעה חוקית לכך שהתובע יחזיק ברשותו חומר רדיואקטיבי באופן קבוע.
6. 6. הפיקוח בכל הקשור לנושא הבטיחות מפני קרינה רדיואקטיבית נוהל על-ידי הנתבעת, אשר דאגה לספק לתובע "תג פסק", יחידת ניטור של קרינה - אותה סופג מי שעובד בעבודות רדיוגרפיות - הנשלח אחת לחודש לממ"ג לשם פענוח ומעקב, כחלק מתנאי ההיתר של המשרד לאיכות הסביבה לעסוק בבדיקות מסוג אלה בהן עסקה הנתבעת.
7. 7. הבדיקות דרשו השקעת מאמץ פיזי רב ובעת ביצוען ליוה את התובע עוזר, שהיה עובד הנתבעת,
ולעיתים ליווה אותו כעוזר בבדיקות בנו, שלא היה עובד הנתבעת,
והתובע הוא שהוציא לו תלושי שכר
. התובע הפסיק את העסקת בנו מטעמים של חוסר כדאיות כלכלית, לטענתו, הואיל וההוצאה עבור שכרו לא הוכרה על-ידי רשויות המס.
8. 8. בדיקות לא הורסות מטעם הנתבעת בוצעו גם באמצעות גורמים אחרים - כמו מר סיבוני או חברת גבי שואף - אל כולם התייחסה הנתבעת כאל קבלנים חיצוניים, אולם, לא היה קבלן אחר, לבד מהתובע, שעסק בביצוע הבדיקות האמורות מטעם הנתבעת באינטנסיביות כמעט יומיומית משך שנים.
9. 9. התובע היה חופשי לסרב לבצע את הבדיקות אליהן הוזמן ולעיתים, אכן, נמנע מעבודה בשישי ושבת או מקבלת עבודה בפרוייקט מסויים, משיקוליו.
10. 10. ביום
14.2.03 לקה התובע באוטם שריר הלב (להלן:
הארוע), הוא הובהל לבית-חולים ואושפז עד
21.2.03. בעקבות הטיפולים הרפואיים שקיבל נפגע כושר עבודתו ובמשך יותר משנה מאז הארוע לא עבד כלל, לפי המלצת רופאיו.
11. 11. כשנה לאחר הארוע נבדק התובע ע"י ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן:
המל"ל) ונקבעה לו נכות כללית משוקללת בשיעור
67%. ההמלצה הרפואית שקיבל, עקב כך, היתה להשתלב במעגל העבודה באופן חלקי תוך הימנעות ממאמץ פיזי קשה. הגבלה זו מנעה ממנו לחזור לבצע בדיקות עבור הנתבעת.
12. 12. התובע הגיש תביעה למל"ל , בה תבע להכיר באירוע כתאונת עבודה. עקב דחיית תביעתו ע"י המל"ל הוגשה על-ידו תביעה לבית-דין זה, שנדונה לפני כב' השופטת וימן והתקבלה ביום
1.8.05 [
ב"ל 1523/04; פסה"ד צורף כנספח
ו' לתצהיר התובע (להלן:
פסיקת וימן)].
13. 13. בתשובה לפניות של התובע אל הנתבעת, להעסיקו בעבודה בהתאם למגבלותיו הרפואיות, נענה ע"י עציוני, ובנו ירון, כי הנתבעת אינה יכולה לספק לו עבודה קלה, התואמת את מגבלותיו, אך, יסכימו לשלבו חזרה בעבודה אם רופא תעסוקתי יתן אישור להעסיקו ללא מגבלה. לא הוצגה כל התייחסות בכתב בהקשר זה.
14. 14. בתשובה הנ"ל, שאין לדעת את מועדה, הואיל ואין לה כל גיבוי בכתובים, רואה התובע מעשה פיטורים המזכה אותו, בדיעבד, בפיצויי פיטורים. הוא אף סבור, כי בכל מקרה, מאחר שהפסקת עבודתו היתה לרגל מצב בריאותו קמה לו זכות לפיצויי פיטורים, מכח הוראת סעיף
6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן:
חוק פיצויי פיטורים) והוא תובע תשלומם בהתאם לתמורה שקיבל בפועל, על בסיס כמויות הבדיקות שביצע עבור הנתבעת בכל תקופת ההתקשרות.
15. 15. עוד טוען התובע, כי הוא זכאי לפדיון
90 ימי חופש, מאחר שלא הוענקה לו חופשה כלשהי במשך כל תקופת ההתקשרות, וכן דמי הבראה בגין כל שנות עבודתו בנתבעת.
דיון והכרעה
16. 16. התובע שם יהבו על ההלכה הפסוקה, שהובאה בפרוט בסיכומיו, כי יחסי עובד-מעביד הינם בגדר סטטוס, הנלמד לפי מהות היחסים שנוצרו בנסיבות כל מקרה ומקרה, הלכה למעשה, על-פי מבחנים שפיתחה הפסיקה ולא בהתאם להגדרת הצדדים, דווקא.
17. 17. הנתבעת מצידה כופרת, כאמור, בקיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע ומדגישה את העובדה, כי התובע הציג עצמו בפני המל"ל ורשויות המס כעצמאי, לרבות בהליך שניהל בבית-הדין לעבודה, ומפנה לפסיקת וימן, שם נקבע -
כעובדה מוסכמת: "התובע יליד 1946, עבד כטכנאי רנטגן עצמאי ..." [בסעיף
4(1) להחלטה מיום
19.4.05, אליה מפנה סעיף
2 לפסיקת וימן; וראו גם מסמך יועצת המס של התובע -
נ/1].