אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מסרי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

מסרי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

תאריך פרסום : 15/09/2010 | גרסת הדפסה
עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
2876-08-10
14/09/2010
בפני השופט:
אברהם

- נגד -
התובע:
מוחמד מסרי (אסיר)
הנתבע:
1. משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
2. מדינת ישראל

פסק-דין

פסק דין

כב' השופט בנימין ארבל:

1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר על העותר במסגרת תפ"ח 1001/02, עונש מאסר של 12 וחצי שנות מאסר, מהן 11 שנות מאסר בפועל. בנוסף, הופעל עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, שהוטל על העותר בתיק פלילי 193/98, כאשר נקבע כי עונש זה ירוצה בחופף. בהמשך, נגזר על העותר עונש מאסר למשך 18 חודשים בתיק פלילי [שלום תל-אביב] 5383/03, כאשר בית המשפט קבע כי העונש ירוצה חלקו בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בתפ"ח 1001/02, וחלקו – 6 חודשים – ירוצה במצטבר. כך, שבסה"כ נגזר על העותר כי ירצה 11 שנים ומחצה מאחורי סורג ובריח.

2.כאמור, העונש העיקרי נגזר על הנאשם במסגרת תפ"ח 1001/02. כעולה מגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ומכתב האישום המתוקן, חבר העותר במהלך שנת 2001, לאדם המשתייך לארגון עוין, המוכר כארגון מחבלים. במהלך קשריו עם אותו אדם, הוא רכש ממנו כלי נשק שונים, לרבות אקדחים ותת מקלעים, וכן מטעני נפץ. העותר שכר בתת המקלעים ומכרם לתושבי הגדה המערבית, ואילו את מטעני הנפץ ותת מקלע אחד הטמין בחצר ביתו. בהמשך הוצע לעותר, על ידי אותו חבר ארגון עוין, כי יניח מטען חבלה שיופעל על ידי מכשיר טלפון סלולרי, במקום הומה אזרחים יהודים, ויגרום לפיצוצו בקרבם. זאת בתמורה לסך של 20,000 ₪. ואכן, העותר קיבל את מטען החבלה והסתירו בחצר ביתו. בהמשך, חבר העותר לשניים אחרים וביקשם להצטרף אליו לביצוע מעשה חבלה. סופו של דבר, שמעשה הפיגוע לא יצא אל הפועל, עקב העובדה שחבריו של העותר נמלחו בדעתם והחליטו שלא לבצעו, תוך שהם מניאים את העותר מביצוע המעשה. יש לציין, כי פרט לעבירות אלה, הורשע העותר אף בעבירות של הצתה ויריות באזור מגורים – עבירות חמורות כשלעצמן.

3.ביום 29.6.10, הובא העותר בפני ועדת השחרורים. ועדת השחרורים קבעה כי אין מקום לשחרורו המוקדם של העותר לפי הוראות סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001. נימוקיה של הועדה, בקליפת אגוז היו כי העותר ביצע את העבירות על רקע אידיאולוגי, אידיאולוגיה בה הוא ממשיך לאחוז גם כיום וזאת נוכח התנהגותו בין כתלי הכלא. גם אם תאמר כי העבירה אינה על רקע אידיאולוגי, הרי נוכח עברו של העותר יש לראות בו כעבריין רצידיביסט, באשר הוא הורשע בחמישה מקרים של עבירות חמורות, במהלך התקופה שמשנת 1999 ועד להרשעתו בעבירות, בעטיין נאסר בשנת 2005. דו"ח קצין המבחן שנערך לגבי העותר, מלמד על אישיות בעייתית. דו"חות גורמי הכלא מעידים אף הם על התנהגות בעייתית בין כתלי הכלא. ועדת השחרורים לא התעלמה מתוכנית השיקום שנערכה לעותר – תוכנית פרטית, אשר נערכה בהעדר תוכנית רש"א. לסיכום קבעה הועדה, כי מסוכנותו של העותר גבוהה עד כדי כך שלא ניתן לשחררו על תנאי גם אם עומדת לרשותו תוכנית כאמור. הועדה קבעה כי האסיר אינו ראוי לשחרור על תנאי וכי שחרורו על תנאי יסכן את הציבור.

4. באת כוח העותר הגישה כתב עתירה ארוך ומפורט, בו טענה כי מן הראוי שבית משפט זה יתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים, באשר זאת היתה שרירותית וחסרת ביסוס. כיום, מן הראוי לאפשר לעותר לחזור למוטב, נוכח החרטה העמוקה שהביע, ולאפשר לו להשתלב בחברה באופן הדרגתי וחיובי כפי תוכנית השיקום שהוצעה על ידו.

לטענת באת כוח העותר, טעתה הועדה בכך שקבעה כי העותר ביצע עבירות על רקע אידיאולוגי, תוך שהיא מפנה את האצבע לסתירה פנימית בהחלטת הועדה לעניין זה. לטענתה, על פי החומר שהונח בפני הועדה, אין כל אינדיקציה לרקע האידיאולוגי. הועדה קבעה בטעות כי העותר משתייך לארגון חמאס – וגם לכך לא היתה כל אינדיקציה ואף המדינה לא טענה כך. הועדה התעלמה, בקביעתה כי העותר עודו מסוכן לציבור, ממשמעה של התוכנית השיקומית שהוגשה לה, ומן העובדה כי השיקום והפיקוח ישמשו כגורם מפחית מסוכנות. עוד טעתה הועדה, אליבא דבאת כוח העותר, בכך שהיא ייחסה חשיבות מופרזת לעבירות המשמעת שהוא עבר בכלא, שעה שהאחרונה שבהן נעברה לפני מספר שנים, כאשר מאז שינה את דרכיו, הביע חרטה ומוכנות לשיקום, כאשר לא הובא כל מידע עדכני המלמד על כך כי הינו אוחז עדיין בגישה האידיאולוגית המיוחסת לו, ואשר הביאה אותו כטענת המשיבה, לביצוע עבירות אלה.

4.עיון בחומר אשר עמד לפני ועדת השחרורים מלמדנו, על התנהלותו העבריינית של העותר ערב הרשעתו בעבירות בעטיין הוא הגיע הלום. פרט לשרשרת העבירות הביטחוניות, הנוגעות לשימוש בנשק ובאמצעי חבלה, ותוכניתו לבצע פיגוע קטלני, נשא העותר על כתפיו שק שרצים של עבירות קודמות, אשר כל אחת מהן מלמדת על אלימותו ונכונותו לפגוע בזולת. בין היתר מעורב היה העותר בעבירות של סמים, ירי לעבר ביתו של אדם אחר, הצתת כלי רכב, ארבעה אישומים של עבירות ברכב, לרבות פריצה לרכב, חבלה במזיד וגניבה מרכב, איומים וכן עבירה של חבלה בנסיבות חמורות בעצור אחר תוך שימוש בסכין. האחרונות נעברו שעה שהתנהל נגדו הליך משפטי. בפני הועדה הונחו אף דו"חות משמעת ודו"חות מידע באשר להתנהלותו הבלתי תקינה בין כתלי הכלא. על פי חוות דעת גורמי הטיפול, שהוכנה לקראת הדיון בועדה, נקבע כי העותר סווג כאסיר פח"ע תושב ישראל. עבירת המשמעת האחרונה שעבר נעשתה בשנת 2004. דו"ח התפקוד שנעשה לקראת אותה ישיבה, מלמד על כך כי העותר התנהג באופן שלילי בין כתלי הכלא, היה מעורב שלוש פעמים במעשה החדרת מכשיר טלפון סלולרי אל בין כתלי הכלא ושליחת מכתב לאומני מסית. עוד עלה כי העותר הביע שמחתו נוכח פיגוע טרור קטלני שבוצע בתל-אביב.

נכון אמנם, כי לפני הועדה לא עמד חומר ישיר המלמד על כך כי אכן העותר השתייך לארגון עוין, אולם אין ספק כי הוא קשר קשרים עם אדם המשתייך לארגון עוין כאמור, קיבל ממנו חומרי חבלה וכלי נשק, סחר בחלק מהם והיה נכון אף לבצע פיגוע בתושבי ישראל. חרף העובדה שהעותר טוען בתוקף כי אינו אוחז באידיאולוגיה חתרנית ואינו משתייך לארגון עוין, הרי לא נמצא לנו כל הסבר מדוע זה נזקק למטעני צינור, למטען חבלה קטלני הכולל חומרי נפץ ומסמרים, או לתת מקלע מסוג קארל גוסטב – כל אלה נועדו, מעצם טיבם, לביצוע פיגועים. פיגועים מעצם טיבם אינם מבוצעים על רקע עברייני גרידא, אלא בדרך כלל ממניעים אידיאולוגיים.

כעולה מכתב האישום המתוקן ומגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, העותר היה העבריין העיקרי והקיצוני ביותר במעורבותו בפרשיית ניסיון ביצוע מעשה הפיגוע. אמנם הסנגורית טוענת כי העותר חזר בו מכוונתו לבצע את מעשה החבלה הקטלני המתוכנן, אולם מן החומר המצוי בתיק עולה, כי המעשה לא בוצע נוכח התנגדותו של חברו לביצוע המעשה.

במאמר מוסגר נציין, כי שני חבריו של העותר, אשר חלקם במעשה היה מינורי יותר וכך גם העונשים שנגזרו עליהם, לא זכו לשחרור מוקדם על תנאי.

5.נכון אמנם כי החלטתה של ועדת השחרורים סובלת מסתירה פנימית, באשר לקביעה בסוגיית הרקע האידיאולוגי לביצוע העבירה. עם זאת, נראה, כי אין דרך לסווג את העבירות הנוגעות לשימוש במטעני חבלה ולהחזקתם בכל משבצת אחרת, פרט למשבצת האידיאולוגית. כעולה מן החומר המצוי בידינו, קיבל העותר את מטעני החבלה מחבר ארגון עוין – אשר אין ספק ביחס לאידיאולוגיה שבה הוא אוחז. אף אין ספק כי העותר נרתם לביצוע מעשה חבלה בקרב אוכלוסיה שלווה – מעשה שנועד לזרוע הרס ומוות בקרב בני אוכלוסיה אלה רק מחמת השתייכותם הלאומית. עובדה נוספת שעמדה נגד עיני הועדה הינה, כי העותר ניסה לשכנע את חבריו לבצע את מעשה הפיגוע. רק מחמת התנגדותם של חבריו, לא בוצע מעשה הפיגוע בסופו של יום, כך שאין לקבל את גרסתו של העותר כי הביע חרטה וחזר בו מכוונתו הרעה, או כי חדל לאחוז באידיאולוגיה שהביאה אותו ליוזמה האמורה.

על הדעות האידיאולוגיות בהן אוחז העותר, ניתן ללמוד אף מהבעות השמחה שהביע עת שמע על ביצוע פיגוע בתל-אביב.

מכל האמור, אין לנו אלא לשבץ את העותר במשבצת האידיאולוגית, לגבי העבירות העיקריות בהן הורשע. כידוע, מששובץ העותר במשבצת זו, מוטל עליו הנטל המוגבר להראותנו כי חדל לאחוז באידיאולוגיה הרעה שהביאה אותו עד כה. יש לזכור כי העותר שוכן עד כה בין כתלי הכלא במסגרת שנועדה לעבריינים בעלי רקע אידיאולוגי. העותר לא ביקש כי יועבר למסגרת אחרת. אין ספק כי זכות מעין זו היתה שמורה לו. במקרה זה יכול היה להדיר עצמו מחברתם של האוחזים באידיאולוגיה עוינת. באת כוח העותר מכבירה מילותיה על כך שבמידה והעותר לא ישוחרר, הרי הוא ימשיך לשהות בין אותם בני אידיאולוגיה ולספוג מהם את קו המחשבה המזיק. הסנגורית מתעלמת מן העובדה , כי עד היום שהה העותר בקרב אותם אסירים ולא ביקש להרחיק עצמו מהם. כך, שנראה כי הדבר היה לטוב בעיניו.

יש לזכור, כי כלל יסוד הוא כי על אסיר לרצות את מלוא תקופת העונש שנגזרה לחובתו על ידי בית המשפט, וכי לא עומדת לו זכות קנויה שעונש זה יקוצר. [ראה רע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני [טרם פורסם] 1.2.06]. על האסיר לשכנע את בית המשפט, ברצותו לקצר את תקופת עונשו, כי אכן התקיימו התנאים המצדיקים את שחרורו ולפיהם הינו ראוי לשחרור, וכי אינו מסכן את שלום הציבור. נטל זה, המונח על כתפיו של העותר, כבד כמה מונים כאשר המדובר בעבירות אשר רקען אידיאולוגי. כפי שהערנו בעע"א 1070/09, רג'בי אסמעאיל נגד ועדת השחרורים, [טרם פורסם] 23.12.09. שכן, עבירות מעין אלה מעידות על קיומו של קו מחשבה מגובש העומד בבסיס פעילותו של העותר והעלול – כל עוד לא הוכיח העותר כי זנח קו זה – להביא את העותר לביצוע מעשים דומים לאלה שביצע. וכך נאמר לעניין זה על ידי בית המשפט העליון ברע"ב 10844/08 פלוני נגד מדינת ישראל תק-על 2009 [1] 1512.

"ביצועה של עבירה על רק אידיאולוגי יכול ללמד תדיר על קו מחשבה מגובש העומד בבסיס פעילותו של האסיר, קו מחשה זה עלול כל עוד לא נזנח להביא את האסיר לביצוע מעשים דומים לאלו שביצע, לאחר שחרורו המוקדם (ראו: עניין גלאון הנ"ל, בעמ' 324). אמנם, כפי שמציין בית המשפט הנכבד קמא (אמ' 20-19), אין ללמוד בהכרח מכך את היפוכו של הכלל כי מקום שעבירה בוצעה שלא על רקע אידיאולוגי, אין כל סיכון בשחרורו המוקדם של האסיר. אולם במקרה כזה על הועדה יהיה לאתר סממנים אחרים למסוכנותו של האסיר, שיסודם אינו בלהט אידיאולוגי נטול עכבות לביצוע עבירות, גם במחיר החירות האישית".

6. לאור האמור, לא נמצא לנו כי ועדת השחרורים טעתה בסיווגו של העותר. אף לא נמצא לנו כי העותר נשא בנטל הכבד להוכיח כי זנח את דרכיו הרעות, הן מן הפן העברייני הרצדיביסטי שאפיין את אורחות חייו, והן מן הפן האידיאולוגי, המלמד על הסכנה הרבה הטמונה בו. משלא נשא העותר בנטל זה, הרי אך סביר הוא כי ועדת השחרורים לא יכולה היתה להגיע למסקנה שונה.

נוסיף ונציין, כי ועדת השחרורים אף לא התעלמה מתוכנית השיקום שהוכנה עבור העותר.

יש לזכור, כי לועדת השחרורים נתון שיקול דעת, וכי בית המשפט לא ימהר להתערב בשיקול דעתה זה, אלא רק כאשר היא חרגה באופן ממשי ממתחם הסבירות:

"הלכה היא כי התערבותו של בית המשפט בהחלטתה של ועדת השחרורים תיעשה רק כאשר היא חורגת באופן ממשי ממתחם הסבירות. אחרת, לא ישים בית המשפט את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הוועדה ולא יתערב בהחלטתה אף אם הוא עצמו היה מחליט אחרת (ראו: בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו, שב"ס, פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236, 239 (2002); רע"ב 10164/03 נגר נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 612 (2004); רע"ב 1942/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 3228 (2005); רע"ב 2544/06 נג'יב נ' ועדת השחרורים-כלא "אשל" (טרם פורסם, 29.3.06)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ