מסירת שקרים לנציגי ביקורת הגבולות כעילה להגבלת כניסה לישראל

מבוא

1. לפניי ערעור מנהלי המכוון נגד פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") (כב' הדיינת באפי תם) מיום 11.9.2016 בערר מס' 16- 3009, לפיו נמחק ערר של המערערים על החלטתה של המשיבה להתנות כל כניסה עתידית לישראל של המערערת 1 (להלן: "המערערת"), בהגשת בקשה מקדימה על ידי מזמין ישראלי.

1. המערערת, ילידת שנת 1994, היא סטודנטית לתואר שני בכימיה. המערערת היא אזרחית מדינת רומניה, שהיא מדינה אשר אזרחיה פטורים מהסדרת אשרת כניסה לישראל מראש, בטרם בואם למדינה.

1. המערערת 2, אימה של המערערת, אף היא אזרחית רומניה, מתגוררת בישראל עם אזרח ישראלי (המערער 3) מזה למעלה משלוש שנים, ומחזיקה ברשיון ישיבה ועבודה במסגרת ההליך להסדרת מעמדה כבת זוגו של האזרח הישראלי. האם שהתה בישראל באופן בלתי חוקי בין השנים 2011- 2015, עד שפתחה ביום 3.5.2015 בהליכים להסדרת מעמדה מכח חיים משותפים עם בן זוג ישראלי.

1. המערערת הגיעה לבקר את אימה בישראל שלוש פעמים. הביקור הראשון נערך בין הימים 8.8.2013- 10.9.2013. הביקור השני  נערך בין הימים 11.8.2015- 28.8.2015. הביקור השלישי נערך בין הימים 10.9.2016- 24.9.2016.

1. כניסתה של המערערת לישראל במסגרת הביקור השלישי סורבה בתחילה, לאחר שהתברר למשיבה כי במסגרת הביקור הראשון שיקרה המערערת לנציגי המשיבה כאשר אמרה להם במסגרת תשאול שעברה, שאימה שוהה ברומניה וכי מטרת בואה לישראל היא לבקר חברה. דבר השקר נחשף במקרה, כאשר נציגי המשיבה שאלו את המערערת למטרת הגעתה בתשאול שנערך עם הגעתה השלישית לישראל, והמערערת סיפרה כי באה לבקר את אימה ואת בן זוגה של האם. המערערת הסבירה כי אימה, שבזמן הביקור הראשון היתה שוהה בלתי חוקית בישראל, היא שאמרה לה לשקר בנוגע למטרת הגעתה לישראל. נוכח גילוי דבר השקר, סורבה כניסתה של המערערת לישראל.

1. המערערת הגישה ערר לבית הדין קמא. בסופו של דבר נאותה המשיבה להתיר את כניסתה של המערערת לישראל, אך התנתה זאת בבטוחות שונות וכן בכך שכל כניסה עתידית של המערערת לישראל תותנה בהגשת בקשה מראש. המערערת הודיעה על הסכמתה לבטוחות שנדרשו, אך טענה כי אין הצדקה להתנות בעתיד את כניסתה לישראל בהגשת בקשה מראש, דבר המפלה אותה לרעה לעומת שאר אזרחי רומניה, ונוכח העובדה שרומניה היא מדינת פטור כמו גם נוכח העובדה שאימה של המערערת שוהה כדין בישראל.

1. אחר הדברים האלה קבע בית הדין קמא כי נוכח הסכמתה של המשיבה להתיר את כניסתה של המערערת, מתייתר הצורך לדון בערר והוא נמחק. עוד ציין בית הדין קמא כי לא מצא להתערב בתנאים שקבעה המשיבה לכניסת המערערת לישראל, אשר אינם חורגים ממתחם הסבירות בהתחשב בעברה של המערערת בישראל ובקיומו של חשש ממשי להשתקעות בישראל, אותו מבקשת המשיבה לאיין. עוד נקבע כי אין פגם בהחלטת המשיבה להתנות כניסות עתידיות של המערערת לישראל בהגשת בקשה מקדימה.

1. מכאן הערעור שלפניי, שתוקף אך ורק את ההתנייה לפיה כל כניסה של המערערת לישראל בעתיד תהא טעונה הגשת בקשה מראש.