מסירת אזהרה לב"כ המייצג חייב בנושא התדיינות

1.      מונחת לפניי בקשת הזוכה לביצוע מסירת אזהרת לשכת ההוצאה לפועל לידי משרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות', חלף מסירת האזהרה בפועל לידי החייב וזאת בהתאם להוראת תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, (להלן: " התקנות").

2.      תיק ההוצאה לפועל נפתח בתאריך 22.4.13 למימוש פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר העניק תוקף לפסק בוררות ואשר מחייב את החייב לשלם לידי הזוכה סך 1.85 מיליון ש"ח (ערכי קרן).

3.      לקובץ מסמכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל צורפה אסמכתה ממאגר נתוני משרד הפנים בדבר כתובת החייב ונתבקש, כי האזהרה תימסר ע"י לשכת ההוצאה לפועל לכתובתו הרשומה של החייב בתל אביב.

4.      בשלב מאוחר יותר, משהתחוור לזוכה, כי החייב אינו מתגורר בארץ הגיש הזוכה בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום ובהתאם לתקנה 500 לתקנות.

5.       בהחלטה מיום 16.7.13 (ספרור 0202), קבעתי, כי על ב"כ הזוכה להבהיר הבקשה ולתמוך אותה באסמכתאות הולמות.

6.       בתגובה להחלטה זו, הוגשה בקשה " למסירה מלאה" של האזהרה לידי הצד השלישי. בבקשה טוען הזוכה, כי מסר את האזהרה לידי צד שלישי בהיותו ב"כ החייב, אולם זה השיב לידיו את המסמכים וטען, כי אינו מייצג את החייב בהליכים מושא פסק הבוררות הממומש במסגרת תיק זה ועל כן אין להכיר במסירת האזהרה לידיו כמסירה כדין.

7.       הזוכה טוען, כי הלכה למעשה הצד השלישי מייצג את החייב בהליכים משפטיים אקטואלים שונים ויש להכיר ביחסי עו"ד לקוח שנוצרו בין הצד השלישי לבין החייב ככאלו המאפשרים את מסירת האזהרה לידי הצד השלישי.

8.       בתגובתו מציין הצד השלישי, כי אכן קיימים יחסים עו"ד לקוח, ברם, הצד השלישי אינו מייצג את החייב בהליכים נשוא האזהרה או בכל סכסוך אחר שבין החייב לזוכה.

9.       בתשובת הזוכה לתגובת החייב, מציין הזוכה, כי במקרה וכאן יש להעדיף את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה" ומאחר והדעת נותנת, כי הצד השלישי המצוי בקשר מתמיד עם החייב ועדכן את החייב אודות הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו, הרי שיש להכיר במועד המצאת האזהרה לידי הצד השלישי כמועד מסירה כדין.

10.  סעיף 7 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: " חוק ההוצל"פ") קובע, כי ההוראה בדבר המצאת אזהרה לידי חייב, תחול באותה דרך שבה ממציאים כתבי בית דין לפי התקנות, ומשכך, כל הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית המשפט או לרשם בית המשפט תהיינה נתונות לרשם ההוצאה לפועל. ראה לעניין זה דוד בר אופיר,   הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית (2011), בעמ' 58.

11.   לפיכך, את בקשת הזוכה יש לבחון על רקע הוראות תקנה 477 לתקנות אשר כאמור חלה בעניין מסירת אזהרה לידי החייב מכח סעיף 7 לחוק ההוצל"פ.

12.   תקנה 477 לתקנות קובעת, כדלקמן: " ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עו"ד, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

פסיקה עקבית של בית המשפט העליון קובעת, כי מטרת תקנה 477 לתקנות היא להביא את ההליכים שבפני בית המשפט לידיעת בעלי הדין שהם צד להתדיינות. לעניין זה, בע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס, פורסם בנבו, 15.10.02 נקבע, כי:

" ככלל יש לומר כי מטרת ההמצאה היא להביא את ההליכים שבפני בית המשפט לידיעת בעלי הדין, שהם צד להתדיינות (ראו בש"א 548/94 לוי נ' גולדשטיין (1)). במימוש תכלית זו נקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 כללים שונים אשר מאפשרים להשיגה במכלול של דרכים ואמצעים. לעניין שבפניי יש רלוונטיות לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי...תקנה 477, כמו תקנות דומות המאפשרות המצאה לידי שאינו בעלי הדין, מבוססת על ההנחה שהמצאה למי שאינו בעל דין, ובכלל זה מורשה של בעל הדין, תביא את ההליך או את כתב בי-הדין הרלוונטי לידיעתו של בעל הדין...בפסיקה נקבע כי מבחן זה הוא מבחן נורמטיבי, ואינו עוסק בבחינה בדיעבד אם נמסר לבעל הדין על ידי המורשה על ההליכים המתנהלים נגדו, עם זאת תכליתו של המבחן היא לקבוע אם המצאה למורשה היא אפקטיבית במובן זה שיש בה הפוטנציאל הנדרש להביא את ההליכים לידיעתו של בעל הדין (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (9) בעמ' 235). לפיכך מקום שברור בו כי אין כל קשר בין המורשה, או מי שהיה מורשה, לבין בעל הדין, לא ניתן להתייחס להמצאה למורשה כאן המצאה כדין לבעל הדין מכוח תקנה 477 הנ"ת. לכאורה, אף אם מכך נובעת הכבדה לבעל הדין שכנגד, המתקשה בהמצאה לבעל דין אשר מקום מושבו מחוץ לגבולות המדינה, אין בכך כדי להצדיק ריקון של הליך ההמצאה מכל תוכן אמיתי. מסירה אינה טקס פורמאלי הנעדר טעם ממשי. מסירה הינה הליך אשר יש בסופו תכלית, היא להביא את ההליך לידיעת בעל הדין. אם תכלית זו אינה מתקיימת במסירה למורשה, מה תועלת יש באקט המסירה אליו?".

בפסיקה מאוחרת יותר נעשתה אבחנה בין המצאה של כתבי בי דין לעו"ד המייצג את בעל הדין במסגרת אותה מסכת הליכים שבינו לבין בעל הדין שכנגד, לבין, המצאה של כתבי טענות לעו"ד המייצג את בעל הדין בעניינים אחרים ושלא בנושא ההתדיינות . (רע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה (4), 705 עמ' 707-708, וכן בע"מ 1378/07, זדה נ' זדה, פורסם בנבו, פורסם בנבו 29.4.07 ).

13.  הלכך, במקרה שלפניי, הגם שהוכח כי קיימים יחסי עו"ד - לקוח בין הצד השלישי לחייב, יש לבחון, האם הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו בעקבות פסק הדין שאישר פסק בוררות נחשבים כחלק מאותו נושא התדיינות אשר לגביהם ניתנו לצד השלישי ייפויי כוח מאת החייב.

14.   למקרא כתבי טענות הצדדים, אין מחלוקת עובדתית, כי הצד השלישי לא ייצג את החייב בהליכים שהניבו את פסק הבוררות. יתר על כן, לכל אורך החזית, הזוכה לא הוכיח ולמעשה אף לא טען, כי הצד השלישי העניק ייצוג משפטי לחייב בקשר עם הליכי ההוצאה לפועל או בנושא ההתדיינות במחלוקת שלפני.

15.   העובדה, כי הצד השלישי מצוי בקשר עם החייב ביחס להליכים אחרים, אין בה להכשיר את הצד השלישי ככתובת למסירת האזהרה בתיק זה, כל עוד לא יוכח שאכן הצד השלישי הוא חלק מאותה מסכת התדיינות הקשורה בהליכי ההוצאה לפועל.

כאן גם המקום להעיר, כי לא מצאתי בתכתובות הדואר האלקטרוני אשר צורפו כנספח א' לתשובת הזוכה כעדות לייצוג החייב באמצעות הצד השלישי בהליכים מושא תיק ההוצאה לפועל.