פסק דין
התובעת והנתבעת הן חברות לביצוע הסעות, אשר התקיימו ביניהן קשרי עבודה. לטענת התובעת, לנתבעת יתרת חוב עבור הסעות שביצעה עבורה בשנים 2008-2010, שאותה היא תובעת בתביעה זו.
אין חולק כי בין התובעת לבין הנתבעת התקיימו קשרי עבודה החל משנת 2006, שבמסגרתם ביצעו האחת עבור השניה הסעות. לטענת התובעת, חלק מהחשבוניות בגין הסעות שביצעה עבור הנתבעת בשנים 2008-2010 לא נפרעו. מנגד טוענת הנתבעת, כי אין היא חייבת לתובעת דבר.
התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב בסך 42,855.31 ₪ בלשכת ההוצל"פ בחיפה. הנתבעת הגישה התנגדות לביצועה. מן ההתנגדות שהוגשה הסתבר כי קיימות חשבוניות שהוציאה הנתבעת לתובעת ולא מצאו ביטוי בספרי התובעת: חשבונית מס' 3681 בסך 15,378 ₪ שמתוכה אישרה התובעת לתשלום סך של 11,440.30 ₪, וחשבונית מס' 3000 ₪ בסך 5,669 ₪. התובעת אף הודתה כי קיימים סכומים נוספים שעליה לנכות מיתרת החוב הנטענת, כמפורט בסעיף 12 לתצהיר העדות הראשית של מאיר לוי (להלן: "תצהיר לוי"). בתצהיר לוי הפחיתה התובעת סכומים אלה מסכום התביעה, כך שלטענתה יתרת חובה של הנתבעת הינה בסך 24,314 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה).
כאמור, הנתבעת טוענת כי אינה חייבת לתובעת דבר, הואיל וקיימים סכומים שהתובעת חבה לה, וסכומים אלה לא נוכו על ידי התובעת מהסכום שהיא תובעת. אתייחס לסכומים אלה אחד לאחד. נקודת המוצא לדיון תהא סכום החוב הנתבע כיום, כמפורט בסעיף 12 לתצהיר לוי. אבחן אם מסכום זה יש לנכות סכומים נוספים לאלה שנוכו באותו סעיף, כנטען על ידי הנתבעת.
שנת 2008
הנתבעת טוענת כי שתי החברות ביצעו סגירת חשבון לשנת 2008, וכי התובעת חתמה על סגירת חשבון (סעיף 5.4 לתצהיר שמעון פרץ, להלן: "תצהיר פרץ"). ואולם בחקירתו הנגדית הודה פרץ כי אין חתימה של התובעת על סגירת חשבון (עמ' 9 שו' 26 – עמ' 10 שו' 4).
חשבונית מס' 2356 של הנתבעת
הנתבעת טוענת כי סכומה של חשבונית זו לא נוכה על ידי התובעת, ואילו התובעת טוענת כי הסכום נוכה. הדין עם התובעת, שכן מקבלה מס' 5882 (נספח ד' לתצהיר התובעת) עולה כי חשבונית זו קוזזה כנגד חשבוניות אחרות שהוציאה התובעת לנתבעת, כמפורט באותה קבלה. לפיכך אין מקום לנכות סכומה של חשבונית זו מסכום החוב הנתבע.
חשבוניות מס' 3000 ו-3681 של הנתבעת
סכומה של חשבונית מס' 3000 נוכה במלואו על ידי התובעת, לרבות הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, בחישוב שנעשה בסעיף 12 לתצהיר לוי.
סכומה של חשבונית מס' 3681 נוכה בחלקו בסעיף 12 לתצהיר לוי. לא מצאתי בתצהיר לוי ובעדותו הסבר המצדיק ניכוי חלקי של סכום החשבונית. לוי לא ציין בתצהירו את הסיבה להפחתה, ואף בחקירתו הנגדית לא ידע להסביר זאת (ראה: עמ' 5 שו' 3-7).
על כן מן הסכום הנתבע יש לנכות גם את הסכום שלא נוכה מתוך חשבונית מס' 3681, דהיינו 3,938 ₪, וכן הפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה בסך 211 ₪. סך כל הסכום הנוסף שיש לנכות הינו 4,149 ₪.
עדכון המע"מ בשנת 2010
אין חולק כי ב-1.1.10 הורד שיעור המע"מ מ-16.5% ל-16%. לטענת הנתבעת, התובעת לא עדכנה את התעריפים שדרשה ממנה בהתאם, ועל כן סוכם בין פרץ לבין חנן לוי מטעם התובעת, כי הסכומים של חשבוניות מס' 12731 ו-12850 לא ישולמו לתובעת על ידי הנתבעת, אלא יקוזז מהן שיעור ירידת המע"מ, והתובעת תוציא חשבוניות זיכוי.
אני דוחה את טענת הנתבעת. מעיון בחשבוניות הרלבנטיות לשנת 2010 עולה כי שיעור המע"מ בהן הוא 16%. טענתו של פרץ בעדותו, כי חרף ירידת שיעור המע"מ המשיכה התובעת לגבות את אותו מחיר כמו לפני הירידה לא הוכחה בראיות, לא הוצג חישוב בגובה הפרשי המע"מ הנטענים, והטענה בדבר סיכום אודות קיזוז הפרשי המע"מ בין פרץ לבין חנן לוי לא אושרה בעדותו של חנן לוי, אשר זומן לעדות מטעם הנתבעת.
לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת בנושא הפרשי המע"מ.
חשבוניות מס' 4969, 5222 ו-5223 של הנתבעת
סכומי חשבוניות מס' 4969 ו-5222 נוכו בחישוב שנעשה בסעיף 12 לתצהיר לוי, לרבות הפרשי ריבית והצמדה עד למועד הגשת התביעה.
חשבונית 5223 הינה כולה בגין "עמלת ניהול", נושא שאליו אתייחס להלן בנפרד.