1. המשיבה 4 מנהלת, מזה כעשרים שנה, מסוף מכולות באזור התעשייה 'מפעלי העמק', הגובל בדרומה של מגדל העמק (אך מצוי מחוץ לתחום שיפוטה של העירייה-העותרת). בשנה שחלפה היא ביקשה להעתיק את המסוף למקום המרוחק כקילומטר ממקומו, על מנת שיעמוד במקום בו עמד עד לפני שנים אחדות מפעל 'פרי העמק', מפעל שחדל מלפעול. ואמנם, בשנה החולפת (2006) היא הכשירה את המקום (אותו שכרה מהמשיבה 5), הכשרה שעיקרה הריסת מבנה המפעל 'פרי העמק' וסלילת משטח אספלט גדול תחתיו, ואחר כך העתיקה את פעילותה אליו (ביום 1.12.2006). על כך יצא קצפה של העותרת. היא טוענת, כי הפעלת המסוף מן המקום החדש גורם לפגיעה במי שעושים שימוש באזור התעשייה המדובר, על שום שנפח תנועתן של המשאיות הרבות, ההולכות ובאות מן המסוף ואליו, עולה על יכולתן של הדרכים הקיימות במקום, ובלא שיינתן פתרון ראוי לבעיה זו אין מקום להפעיל את המסוף.
2. משום דעתה השלילית על המסוף החלה העותרת פועלת לסיכול פעילותו, בתביעה לבית משפט השלום כי יצווה על המשיבה 4 להימנע מלהפעיל את המסוף (בטענה למטרד וכד'), ובעתירה לבית משפט זה, בה היא קובלת כנגד המשיבות 1 ו-2 על כי אינן מפעילות את סמכויות האכיפה הנתונות להן בדין כנגד הפעלת המסוף, על שום שלשיטתה נעשתה הבניה בלא היתר (טענה המכוונת למשיבה 1), ועל שום שהמסוף פועל בלי רישיון עסק (טענה המכוונת למשיבה 2).
3. בפתח הדיון בעתירה ויתרה העותרת על טענותיה כלפי המשיבה 1, לאחר שנוכחה לדעת, כי האחרונה מפעילה את סמכויות האכיפה הנתונות לה (בשל חריגה מהיתר וכד'). ובכל זאת נותרנו עם העתירה, ככל שהיא מכוונת למשיבה 2, וכלפיה טוענת העותרת, כי זו אינה מפעילה את סמכותה לפי חוקי עזר ועל פי דיני רישוי עסקים, ואינה עושה לסגירת המסוף, אף שזה פועל בלא רישיון.
4. המשיבה 2 (כמו גם המשיבות 4-5) מבקשת להדוף את העתירה שהופנתה נגדה בשלל טענות מקדמיות, כמו גם בטענות לגופה של עתירה. בטענות הסף בחרתי שלא ליתן את דעתי, באשר מצאתי, סופו של יום, לדחות את העתירה לגופה. טיעונה של המשיבה 2 לגופה של עתירה מכוון לכך, שהפעלת סמכויות האכיפה נתונה לשיקול דעתה, ושיקול דעת זה לא נפגם כלשהו. על מנת לשכנע בכך היא מספקת הסברים שונים, ולטעמי הם מניחים את הדעת, עד כי אין אתה יכול לומר, כי החלטתה שלא להפעיל, לעת הזו, את סמכויות האכיפה הנתונות בידיה, הינה בלתי סבירה.
5. ובכן נכון הוא, כי המסוף פועל בלא שניתן לו רישיון עסק. אלא שבכך אין כדי לומר, בהכרח, כי החלטתה של המשיבה 2 שלא להורות על סגירת המסוף לאלתר (כך מבקשת העותרת כי ייעשה) היא בלתי סבירה. חשוב לראות את הדברים על רקע העובדות, שחלקן מנינו למעלה. המסוף פעל, עד לפני כחודשיים, במקום המרוחק כקילומטר אחד מן המקום אליו הועתק עתה, ובאותו איזור תעשיה. המשאיות המובילות את המכולות אל המסוף וממנו, והרי עליהן יצא הקצף, על שום שהדרכים אינן מסוגלות לספוג את תנועתן הרבה, נוסעות באותן דרכים שנסעו קודם לכן, בשינויים שאינם נראים משמעותיים. ואנה הועתק המסוף? למקום בו עמד, בשעתו, מפעל פרי העמק, והרי ממפעל זה ואליו זרמו כל העת משאיות עמוסות תוצרת חקלאית, ובאותן דרכים בדיוק בהן נוסעות עתה המשאיות אל מסוף המכולות בו עסקינן, וממנו. כל הדברים הללו אנו מזכירים על מנת לראות באור הנכון את טענותיה של העותרת אודות הפגם שבהפעלת המסוף בלא רישיון, שהרי טענתה היחידה של העותרת כנגד פעילות המסוף היא טענה לפגם תעבורתי, ולשם כך בלבד היא דורשת כי פעילות המסוף תיפסק, עד כי יינתן לו רישיון עסק. ובהקשר הזה נוסיף, כי העותרת לא הציגה בפנינו כל ראיה לכך, שהדרכים הקיימות אינן מסוגלות לשאת את עומס התעבורה של המשאיות, אפילו היינו מתעלמים מכך, שמשאיות אלה נסעו באזור התעשייה גם יום קודם להעתקת המסוף. טענתה, כאילו המשיבות הן שצריכות להוכיח את היפוכה של טענה (על ידי כך שישכנעו את נותני רישיון העסק בכך), אינה ממין העניין, שהרי לפתחה שלה רובץ הנטל לשכנע בדבר אי-סבירות ההחלטה של המשיבה 2. מכל מקום נדגיש את שאמרנו למעלה במשתמע: לעותרת אין כל טענה אחרת לבד מן הטענה התעבורתית. היא לא טוענת לזיהום אוויר, ריח, רעש וכדומה. כל טענתה מכוונת לאי ההתאמה בין נפח התנועה של המשאיות לבין סגולתן של הדרכים לשאת נפח זה, ולכך לא הביאה ולו בדל ראיה.
6. אם כן, המסוף הועתק, כך אמרנו, מרחק כקילומטר בתוככי אזור התעשייה. הפעולות הצריכות להעתקתו נעשו במחצית השניה של שנת 2006. במסגרת זו סיימה המשיבה 4 את חוזה השכירות במקרקעין עליהם עמד המסוף קודם לכן, ושכרה את המקום החדש. היא הגישה בקשה לשינוי יעוד של המקום, על מנת שישמש ל'תעשייה ומסחר' (תחת 'תעשייה חקלאית'). היא ביקשה וקיבלה היתר בניה להריסת המבנה הישן של מפעל 'פרי העמק', על מנת להקים בו את המסוף. וביום 17.12.2006 היא הגישה בקשה ליתן בידה רישיון עסק. והנה לא חלפו כי אם 11 יום והוגשה עתירה זו שלפנינו (ביום 28.12.2006), ובה מתבקשת המשיבה 2 להורות על סגירת העסק לאלתר.
7. על רקע האירועים הללו יש לראות את החלטתה של המשיבה 2, שבחרה שלא להפעיל, לעת הזו, את הסנקציה החריפה ביותר העומדת לה כנגד המשיבה 4, קרי סגירת המסוף, בשל כך שאין בידה רישיון עסק. לצד העובדות שהבאנו למעלה, מהן לא השתכנעה המשיבה 2 בקיומה של בעיה תעבורתית כלשהי, ודאי כך כאשר בעבר הלא רחוק נסעו המשאיות ממקום אחר באותו איזור תעשיה, וכאשר מאותו מקום הלכו ובאו משאיות רבות למפעל 'פרי העמק', היא ראתה לנגד עיניה את העובדה, כי המשיבה 4 פועלת על מנת להכשיר את פעילות המסוף מן הבחינה החוקית, ובכלל זה קיבלה היתר בניה, והגישה בקשה ליתן לה רישיון עסק. ניתן להתרשם מכתב תשובתה של המשיבה 2, כי אין היא רואה מכשול כלשהו להוצאת הרישיון.
8. אל מול כל אלה שקלה המשיבה 2 את הסנקציה הדרסטית אליה מכוונת העותרת בעתירתה, משמע הנפקתו של צו סגירה למסוף, ולאלתר, על הנזק הרב שהצו עשוי לחולל. היא אינה רואה את הדחיפות שבהוצאתו לאלתר של צו סגירה, דוגמת הוצאת צו סגירה לעסק לממכר מזון שנודע כמי שמזיק לבריאות הציבור, וכיוצא באלה מקרים בהם צו סגירה לאלתר הוא מחויב המציאות. לשיטתה - 'על פניו ... מתקיימות המטרות שביסוד הרשיון, משמע לא קיימים מטרדים ומפגעים לסביבה בה נמצא העסק, ואין מניעה בטיחותית לקיימו...' (סעיף 23 לכתב התשובה), ולכן אין מקום לנקוט, לשיטתה, בצעד האולטימטיבי, קרי הנפקת צו סגירה לאלתר. היא סבורה, כי תחילה יש לנקוט צעדים מתונים יותר (וכך עשתה, כשהגבילה את תנועת המשאיות כי לא תיכנסנה למגדל העמק, וכד'), והדברים מתבקשים, לשיטתה, גם מעקרון המידתיות בו היא מחויבת כרשות ציבורית.
9. כל הטעמים הללו שמנתה המשיבה 2 מניחים את הדעת, עד כי אין מקום לומר, כי שיקול דעתה נפגם בחוסר סבירות, הגם שלשם התערבות בהחלטתה (שלא ליתן צו סגירה לאלתר) צריכה היתה העותרת לשכנע בהעדרה של סבירות באורח קיצוני. הבקשה ליתן רישיון עסק כבר הוגשה, והדעת נותנת, כי בדיקת הבקשה מצויה בעיצומה. לא ראינו כל מניעה של ממש לכך, שרישיון שכזה לא יינתן. הטיעון הבודד שבפי העותרת, הטיעון התעבורתי, איננו משכנע, כשאותו עסק פעל ממקום סמוך, וכשעתה הוא פועל ממקום בו עמד מפעל בעל היקף פעילות תעבורתית שאיננו נופל מזה של המסוף היום. בנסיבות אלה, החלטה שלא ליתן צו סגירה למסוף לאלתר, כי אם להמתין עד כי יסתיימו הליכי הנפקת הרישיון, ובתקופת הביניים לעשות שימוש באמצעי אכיפה מתונים יותר (כגון איסור מעבר של המשאיות למגדל העמק וכד'), היא החלטה סבירה, כשמול הנזק לו טוענת העותרת, שאיננו מוכח כלשהו, עומד הנזק העצום העשוי צו סגירה שיצא לאלתר להמיט על המסוף, ועל משפחות רבות שפרנסתן ממנו.
10. סוף דבר - העתירה נדחית.
העותרת תישא בשכר טרחת עורכי דין של המשיבים בסך של 5,000 ש"ח לכל משיב.
ניתן היום ב' באדר, תשס"ז (20 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
001181/06עתמ064 איתי בהלול