מנשריאן נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

1. התובע היה לקוח של הנתבעת, חב' פרטנר, משנת 2005.

ביום 14.2.11 עבר התובע מפרטנר (אורנג') אל חב' סלקום. התובע טוען שטרם הניוד הוא בירר מה יתרת חובו לנתבעת, ונאמר לו שחובו עומד על סך 41 ₪, אך הנתבעת פנתה אליו בדרישות לסכומים גבוהים יותר, שהגיעו עד לסך של 1,890 ₪, בין היתר, בגין פרישתו מהתקשרות בטרם עת, בעוד שתובע טוען שכלל לא חתם על הסכם התקשרות כזה.

משלא שילם התובע את הסכום שהנתבעת דרשה, העבירה הנתבעת את גביית החוב למשרד עורכי הדין חן - פישר (להלן: משרד חן - פישר).

התובע טוען כי לאחר משא ומתן שניהל עם הנתבעת ועם משרד חן - פישר סוכם כי התובע ישלם סכום של 300 ₪ לסילוק דרישותיה של הנתבעת.

התובע שילם סכום זה למשרד חן - פישר, ועל פי דרישתו הומצא לו, לטענתו, מסמך ממשרד חן - פישר שמאשר כי אין לו עוד יתרת חוב לנתבעת.

התובע טוען כי דרישות סכומי החוב על ידי הנתבעת מקורן בטעות, אשר הנתבעת אף הכירה בה, בסופו של דבר.

בתביעה דנן תבע התובע פיצוי בסך 2,800 ₪ בשל הטרחתו והטרדתו על ידי הנתבעת, ללא הצדקה, בגין דרישות חוב חסרות בסיס.

2.בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי לאחר התקשרותו עמה, בשנת 2005, העמיק התובע התקשרות זו, ביום 8.4.10, על ידי העברת מנוי לתכנית מסויימת שתוארה בסעיף 8 לכתב ההגנה (להלן: תכנית התעריפים), אשר כוללת התחייבות למשך 18 חודשים.

התובע טוען, כאמור, שהוא לא חתם כלל על ההתקשרות בתכנית התעריפים, אך לכתב ההגנה צורף הסכם ההתקשרות - נספח ג' - אשר התובע אישר בעדותו את חתימתו עליו (התובע טען כי כלל לא חתם על התקשרות כלשהי עם הנתבעת, אך לכתב ההגנה צורף, כנספח ב', גם הסכם העברת בעלות במכשיר, שהיווה ההתקשרות הראשונה בין הצדדים, בשנת

2005. בעדותו אישר התובע גם את חתימתו על הסכם זה).

כפי שצויין, התנתק התובע משירותי הנתבעת ביום 14.2.11, היינו - לפני תום תקופת ההתחייבות לפי תכנית התעריפים.

אין מחלוקת כי כשבוע לאחר מכן, ביום 20.2.11, ביטל התובע את הוראת הקבע שנתן, כאמצעי תשלום עבור שירותי הנתבעת. הנתבעת טוענת כי בכך הפר התובע את ההסכם עמה, כיוון שבמועד זה עדיין נותרו חיובים עבור שימושים שלו בשירותי הנתבעת, אשר החשבוניות בגינם מונפקות כחודש לאחר צריכת השירותים. כמו כן, בשל פרישתו של התובע מתכנית התעריפים לפני תום 18 החודשים שלגביהם התחייב, חלו עליו חיובים שונים בגין כך.

בכתב ההגנה יש פירוט של כל הסכומים, שהתובע חוייב בהם בגין יתרת התקופה של שימוש בשירותי הנתבעת ובגין היציאה המוקדמת מתכנית התעריפים. התובע לא הראה כי איזה מהחיובים הללו אינו תואם את תנאי ההתקשרות בין הצדדים.

הנתבעת טוענת כי משביטל התובע את הוראת הקבע ולא שילם את החיובים הללו, היא העבירה את גביית החוב למשרד חן - פישר.

במגעים שהתנהלו בין הצדדים בשלב זה הציעה הנתבעת לתובע הסדר פשרה: כי אם התובע יחזור להיות לקוח שלה, תוותר הנתבעת על יתרת התחייבותו על פי תכנית התעריפים, והתובע ישלם רק סכום של 300 ₪ עבור השירותים שסופקו לו בסוף תקופת ההתקשרות ועבור שכ"ט עו"ד.

התובע מציין הסדר פשרה זה גם בכתב התביעה, והוא אינו שנוי איפוא במחלוקת.

עוד אין מחלוקת כי בפועל ביצע התובע רק חלק מהסדר זה, בכך ששילם את הסכום של

300 ₪ למשרד חן - פישר, אך הוא לא קיים את התנאי אשר בחלקו הראשון של ההסדר,

היינו - כי יחזור להיות לקוח של הנתבעת.