מנצור ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

החלטה

הבקשה:

1.בפניי בקשה מטעם התובעים להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") אשר מחייבת מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

הרקע:

2.התובע בהיותו נהג מונית נפגע ביום 8.7.2006 בתאונת דרכים ונגרמו לו חבלות בחזה, בגב, בראש וכן חבלה מסוג צליפת שוט (להלן:"התאונה").

3.התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. התובע עמד בפני ועדה רפואית אשר קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 32(1)(א)(1) לתקנות המל"ל וזאת בגין פגיעה בעצבי הגפיים התחתונים, תוך שהיא "מנכה" מחצית מהנכות בגין מצב רפואי קודם באופן שנכותו הצמיתה במסגרת הועדה מדרג ראשון הועמדה על 5%.

4.על החלטה זו של הועדה מדרג ראשון הגיש התובע ערר, שהתקבל ונכותו הצמיתה הועמדה שוב על 10%.

יחד עם זאת דחתה הועדה לעררים את טענת התובע לנכות בתחום האורטופדיה ובתחום ה- א.א.ג תוך שהיא קובעת, בין השאר, כי לא הוכח קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה שנמצאה לבין החבלות בתאונה וכן כי לא הוכח רצף תלונות בדבר כאבי ראש וסחרחרות ומשכך אלה אינם קשורים לתאונה ואינם עולים כדי נכות צמיתה.

5.לאור קביעת הועדה לעררים אשר קבעה כאמור כי לתובע לא נותרה נכות נוירולוגית מצד אחד והיות התובע מאובחן - לאחר התאונה - כסובל מדמנציה, ככל הנראה מסוג אלצהיימר, וזאת ללא רקע משפחתי מצד שני, הוגשה הבקשה שבפניי למינוי מומחה נוירולוג.

טענות הצדדים:

6.לטענת התובעים קיים קשר סיבתי בין הופעת מחלת האלצהיימר לבין חבלת הראש שעבר התובע בתאונה.

הנתבעת טוענת את ההיפך הגמור, ובכל מקרה על התובע, כך לטענתה, למצות תחילה את זכויותיו במל"ל. לשון אחר, על התובע לעמוד תחילה בפני ועדה רפואית של המל"ל אשר תבחן את טענותיו בדבר קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין מחלת האלצהיימר ממנה הוא סובל כיום.

דיון:

7. הכלל המשפטי הוא, כי הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו [ראה: ע"א 5779/09 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פד"י מה( 4) 77 (להלן: "פרשת טיארה"], כאשר ה'טעמים המיוחדים' הם משני סוגים. האחד: טעמים משפטיים, כגון פגמים מהותיים בהליך קביעת הנכות, והשני: טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל המצדיקים מינוי מומחה נוסף.

8.עוד נקבע בין היתר, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה, שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו, וכאשר לא היו לפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה או לאחריה, ואשר לו היו בפני הועדה היו עשויות לשנות את התוצאה [רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' רחמים קמחי, פד"י מז(4)815, 821; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש (פורסם במאגר משפטי).

9.מקרה נוסף בו תותר הבאת ראיות לסתור הינו כאשר החלטת המל"ל נעדרת התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה ובין מצבו של הנפגע בנסיבות בהן יש לצפות כי תהיה התייחסות מפורשת לכך [ת.א. (י-ם) 5943/07 הפניקס נ' דגנית ים שעירי [ניתן ביום 11.5.08].

10.עפ"י הפסיקה הנוהגת אף אם החומר הרפואי הרלוונטי עמד בפני הועדה הרפואית עדיין ניתן להיעתר לבקשה, אם לא ניתן ללמוד מהחלטת הועדה כי היא הייתה מודעת לאותו חומר רפואי. [לעניין זה ר' רע"א 3123712 עו"ד זהר קליר נ. עזבון המנוח שמואל בנקשטיין ואח' (החלטה מיום 5.5.02), בר"ע (חי') 877/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אבו נג'ם כמאל (פסק דין מיום 25.1.04) ובר"ע (ת"א) 2422/02 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") ואח' נגד אליעזר אברהמי (החלטה מיום 19.6.03)].

בכל מקרה, הנטל להוכיח כי מדובר במקרה חריג מוטל על כתפי הטוען לו ובמקרה שלפנינו –על כתפי התובעים.

11.ומן הכלל אל המקרה שלפניי.

12.ייאמר מיד כי ישנם טיעונים לכאן ולכאן.