מנחם פנחס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

1.התובע, מר פנחס מנחם, יליד 1956, נפגע ביום 25.1.07 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). התאונה ארעה בתל-אביב עת התובע חצה את הכביש במעבר חציה ונפגע על ידי אוטובוס ציבורי של חברת "דן" שבוטח בעת התאונה בביטוח חובה על ידי הנתבעת.

2.התובע נחבל בחלקי גוף שונים ופונה לבית החולים איכילוב כשהוא סובל משברים רבים, בין היתר באגן ובירך שמאל. התובע נותח לצורך קיבוע השבר בירך, ואושפז במחלקה הכירורגית למשך שלושה ימים. לאחר מכן אושפז במחלקה האורתופדית לטיפול שמרני. בחלוף 21 ימי אשפוז באיכילוב הועבר התובע (ביום 14.2.07) לבית החולים הדסה הר-הצופים בירושלים, ואושפז שם במחלקת השיקום עד ליום 23.4.07. מיום 3.5.07 עד ליום 19.6.07 המשיך להיות מטופל באותה מחלקה במסגרת אשפוז יום. בסיכום המחלה מיום 21.6.07 נכתב בין היתר, כי במהלך האשפוז השיג התובע הליכה עצמאית עם מקל ותרגל עליה וירידה במדרגות עם מעקה באופן עצמאי. כן השיג התובע עצמאות בכל תפקודי היום-יום. במהלך השיקום טופל התובע על ידי פסיכולוג, ובסיום תקופת האשפוז הומלץ על המשך מעקב בקהילה וכן על הערכה על ידי פסיכיאטר. לדברי התובע, עד היום הוא נמצא במעקב מחלקת השיקום.

3.התובע צרף לכתב התביעה תעודת שחרור מחדר המיון בבית החולים שערי צדק מיום 9.7.07, בה נרשמו תלונותיו על כאבים בכל הגוף וקשיים בשינה. משלא נמצאו ממצאים קליניים, שוחרר התובע לביתו עם המלצות להמשך מעקב בשיקום וטיפול בבעיות השינה. לטענת התובע, ביום 28.1.09 הוא נותח בבית החולים שערי צדק לתיקון קרע בשרוול המסובב בכתף ימין.

הנכויות הרפואיות

4.בית המשפט מינה חמישה מומחים רפואיים לבחינת הנכויות הרפואיות שנגרמו לתובע כתוצאה מן התאונה: ד"ר מיכאל לבני, מומחה בכירורגיה אורתופדית; ד"ר יאיר בר-אל, מומחה בפסיכיאטריה; ד"ר אורית הרמתי, מומחית פה ולסת; ד"ר אילן ליבוביץ, מומחה באורולוגיה; וד"ר יורם גורביץ, מומחה אף אוזן גרון.

תחום האורתופדיה

5.ד"ר מיכאל לבני מונה בהסכמת הצדדים כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מיום 19.9.08 קבע ד"ר לבני כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בירך שמאל עם הגבלה קלה בכיפוף הירך וקיצור קל מאד של הרגל, בהתאם לסעיף 35(1)(ב) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). בנוסף סובל התובע מנכות צמיתה בשיעור 5% בגין שבר דחוס בחוליה הגבית D12 והגבלה מזערית בטווח התנועה של עמוד השדרה, לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות המל"ל. ד"ר לבני ציין כי ייתכן שהשבר בגב לא נגרם כתוצאה מהתאונה, שכן התובע נחבל בגב עת נפל מגובה בשנת 2000, אושפז בבית החולים שערי צדק ואובחן כסובל מפריצת דיסקוס בגובה D12-L1. למרות זאת ייחס המומחה את השבר לתאונה, מכיוון שלא נמצאה במסמכים הרפואיים ראיה לשבר בחוליה זו עובר לתאונה.

בחוות הדעת הוסיף ד"ר לבני כי קיימת אצל התובע הגבלה קלה בטווח התנועה בכתף ימין עקב קרע קטן בגיד הסופרספינטוס. אולם, מכיוון שלא נמצא במסמכים הרפואיים תיעוד לפגיעה חריפה בכתף או לתלונות שהשמיע התובע בהקשר זה סמוך לתאונה, אין לדעת המומחה קשר בין התאונה לבין מצב הכתף. המומחה גם ציין כי "ממצא כזה הינו ממצא שכיח באוכלוסיה בגילו של התובע, עקב שינויים ניווניים בגידי הכתף". מאוחר יותר, בחקירה הנגדית הוצגו בפני המומחה מסמכים המעידים על פגיעה בכתף ועל תלונות התובע על כאבים בכתף בסמוך לתאונה (מוצגים ת/5 ו-ת/6). נוכח מסמכים אלה וההגבלה הקלה בטווח תנועת הכתף אותה מצא בבדיקת התובע, שינה ד"ר לבני מקביעתו המקורית והמליץ להכיר בנכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה בכתף, לפי סעיפים 35(1)(א) עד (ב) לתקנות המל"ל, בניכוי אחוז אחד בגין מצב קודם בכתף (עמ' 20-19, 23-22 לפרוטוקול).

בנוסף קבע המומחה נכות זמנית בשיעור 100% למשך 4 חודשים מיום התאונה, ובשיעור 50% למשך חודשיים נוספים.

6.בתשובה לשאלות הבהרה מסר ד"ר לבני כי הפגימות ברגלו של התובע – קיצור הרגל בסנטימטר אחד והגבלה בכיפוף פרק הירך מעבר ל-90 מעלות – אינן מקנות כל אחת בפני עצמה אחוזי נכות, אולם השילוב של שתי הפגימות יחד "אינם מצב תקין של הגפה". מסיבה זו נקבעה על ידו נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה בירך וברגל.

7.בעקבות חקירתו של ד"ר לבני בבית המשפט הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה (בש"א 8646/09). בבקשתו טען התובע כי ד"ר לבני לא ביצע את עבודתו נאמנה וקיפח אותו קשות בקביעת מצבו הרפואי ואחוזי נכותו. הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 22.9.09.

תחום הפסיכיאטריה

8.התובע תיאר לפני ד"ר בר-אל בבדיקה מיום 18.1.09 את חייו לאחר התאונה: "חי בכאבים, מוגבל ומגובס, אסור לו לזוז, אסור לו לדרוך. זוכר שהתנהג 'לא יפה' בעת האשפוז, היה באי-שקט, כעס וצעק. הופנה לתב"ן דרום כחצי שנה אחר התאונה ונמצא בטיפול מאז. כולל תקופות של שיחות פרטניות, טיפול קבוצתי וטיפול תרופתי קבוע". בדיקת המומחה העלתה כי "האפקט עשיר, תיאטרלי במקצת עם נטייה להגזמה, תואם את תוכן השיחה. קיים גוון דכאוני כאשר מדבר על מגבלותיו הפיסיות. זרם החשיבה תקין, התוכן מושפע מהדיכאון וחוסר תקווה לעתיד".

9.ד"ר בר-אל העמיד את נכותו הנפשית של התובע על 10% לפי סעיף 34(ב) לתקנות המל"ל, לאחר שמצא כי התובע פיתח תגובה דיכאונית, הנובעת בחלקה מפוסט-טראומה, ובחלקה האחר מקשיי הסתגלות לנכות הגופנית ולחוסר התקווה לשינוי, שעה שעד התאונה התובע הקדיש חלק מרכזי מזמנו לעבודה פיסית ופעילות גופנית.

ב"כ התובע שלח לד"ר בר-אל שאלות הבהרה ביום 3.3.10, אולם אז התברר כי למרבה הצער ד"ר בר-אל נפטר ביום 25.9.09. ב"כ התובע ביקש למנות מומחה פסיכיאטרי נוסף, אך הבקשה נדחתה מהטעמים המפורטים בהחלטתי מיום 6.6.10.

תחום הפה והלסת

10.ד"ר הרמתי בדקה את התובע ביום 8.6.09, וקבעה כי שחזור הגשר הקדמי התחתון והגשר השמאלי העליון קשורים לחבלה שנגרמה לו בתאונה. עם זאת, אין לקשור לתאונה החלפה עתידית של גשרים אלה, לה היה התובע נזקק בלאו הכי בשל איבוד שיניים כתוצאה מאובדן תמיכת עצם ומחלות חניכיים. ממסמך שהועבר למומחית מאת רופא השיניים שטיפל בתובע, עלה כי עלות שחזור הגשרים הסתכמה ב-15,000 ₪. ד"ר הרמתי קבעה כי נכותו הצמיתה של התובע עומדת על 0.5% בשל אובדן שתי שיניים, לפי סעיפים 74(1)(ד) ו-74(1)(ח) לתקנות המל"ל.

תחום האורולוגיה