החלטה
לפניי בקשת המבקשת (להלן: "התובעת") למתן צווים כלפי המשיבים (להלן: "הנתבעים"), למתן פרטים נוספים ולהשיב על שאלון (להלן: "הבקשה").
בקליפת האגוז, התובעת הועסקה אצל הנתבעת תקופה הקרובה ל-10 שנים, ופוטרה מעבודתה בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בתביעתה, קובלת התובעת בין היתר, נגד הליך הפיטורים ובכלל זה טוענת כי לא נערך לה שימוע כדין. במסגרת כתב התביעה, עותרת התובעת לבטלות הפיטורים, לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, לפיצויים על פי חוק איסור לשון הרע, עגמת נפש, גמול בגין עבודה בשעות נוספות ועוד.
בבקשתה, עותרת התובעת לחייב את הנתבעים למסור פרטים נוספים בקשר ל-23 סעיפים של כתב ההגנה ולהשיב על 38 שאלות עיקריות עם שאלות משנה נוספים. לטענת התובעת, הצורך במתן צו למסירת פרטים נוספים נובע מאופן עריכת כתב ההגנה, הכולל לשיטתה הכחשות גורפות וטענות מעורפלות וכלליות ללא הבאת מסמכים סותרים. לשיטת התובעת, הצו למתן תשובות לשאלון נועד לאפשר לבית הדין להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
בתגובת הנתבעים לבקשה, הם טענו כי יש לדחות את בקשת התובעת למתן פרטים נוספים, בין היתר משום שהמדובר בבקשה למתן צו לשאלון במסווה של בקשה למסירת פרטים נוספים. עוד טוענים הנתבעים כי חלק מהפרטים הנוספים להם עותרת התובעת אינם עולים מכתב ההגנה וחלקם דורשים מהנתבעת כבר בשלב זה להוכיח את הטענות שהועלו.
באשר לבקשה למסירת שאלון, טוענת הנתבעת כי המדובר בכלי פרוצדוראלי שהשימוש בו נדיר בבית הדין לעבודה. עוד טוענים הנתבעים כי בבקשתה לא הצביעה התובעת על "טעם מיוחד" שיש בו כדי להצדיק את מתן הצו.
לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח לפניי, לרבות בבקשת התובעת למתן פרטים נוספים ולמתן צו להשיב על השאלון, בנספחי הבקשה, בתגובת הנתבעים ובתגובת התובעת לתגובה, נחה דעתי כי מן הדין לדחות את הבקשה דנן.
הבקשה למתן פרטים נוספים
בהתאם לתקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 מוסמך בית הדין או הרשם ליתן צו לגילוי מסמכים ופרטים נוספים אם היה סבור שיש בכך צורך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.
כתב ההגנה שהגישו הנתבעים ארוך, מפורט, בהיר וכולל מענה לכל טענות התובעת לגופן, תוך פרישת גרסתה הפוזיטיבית של הנתבעים להשתלשלות האירועים. אין מדובר בכתב טענות לאקוני, מעורפל או חסר, או כזה הכולל אך הכחשות סתמיות של טענות התובעת.
מקובלת עליי טענת הנתבעים ולפיה על בעל דין לטעון בכתב הגנתו את העובדות המהותיות עליהן הוא מסתמך ולא את הראיות הבאות להוכיח אותן. בנוסף, לטעמי, שאלות משפטיות ותיאורטיות לא יכולות לבוא בבקשה למתן פרטים נוספים.
בבקשתה של התובעת למתן פרטים נוספים יש כדי לדרוש מהנתבעים להוכיח, כבר בשלב זה, את הטענות שהועלו בכתב ההגנה ויש בה כדי לחייב את הנתבעים להרחיב את היריעה מעבר לצורך. כך, למשל, ועל אף שהנתבעים טענו לאורך כתב ההגנה כולו כי הליך הפיטורים שננקט כלפי התובעת היה תקין ולא נפלו בו פגמים, התובעת מבקשת לקבל הסברים נוספים לכאורה או ראיות כיצד לשיטתם של הנתבעים "הליך הפיטורים נעשה כדין". באותו אופן מבקשת התובעת כי הנתבעים יציגו לה באיזה אופן לא קיימה התובעת את הוראות הנתבעת, באילו תאריכים נערכו עמה שיחות וכיוב' פרטים שאינן דרושים בשלב זה וניתן לדרוש אותם במהלך שמיעת הראיות.
כמו כן, מבקשת התובעת פרטים נוספים בשאלות משפטיות, היפותטיות, כגון: "האם מוכחש כי הליך שימוע ראוי יכול להתקיים רק אם העובד עיין בכל המסמכים הרלוונטיים", "האם הליך שימוע ראוי יכול להתקיים רק אם העובד זוכה לטעון ולהגיב על הטענות כלפיו", "האם מוכחש כי פסיקת בית הדין הנכבד מהווה מקור משפטי לתביעת פיצויים" ועוד.
זאת ועוד, חלק מהפרטים המבוקשים, הינם שאלות מוסוות ואין בהם כדי להבהיר את הטענות שהועלו.
מכתב ההגנה, התובעת יכולה לדעת, בטרם תכין את פרשת ראיותיה, מה טוענים הנתבעים בתגובה לטענותיה. כמו כן, התובעת יכולה להציג את דרישתה לתובעת במהלך שמיעת הראיות. על כן, אין ב'פרטים הנוספים' המבוקשים כדי לייעל את הדיון או לחסוך בהוצאות.
הבקשה למתן צו להשיב על שאלון
באשר לבקש למתן צו לשאלון. תקנה 46 (ב') לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, היא מקור סמכותו של בית הדין למתן צו להשיב על שאלון. מפאת חשיבותה, נביא את נוסח התקנה במלואה:
"בית הדין או הרשם רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ליתן לבקשת בעל דין צו למסירת שאלון לבעל דין אחר, אם היה סבור שיש בכך כדי לאפשר לבית הדין להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין".
שיקול דעתו של בית הדין בבקשות למתן צו להשיב על שאלון, מצומצם לעומת הליכי ביניים אחרים, ובתי הדין לעבודה נעתרים לבקשות מסוג זה במשורה, במקרים נדירים וכאשר האמצעים הדיוניים האחרים אינם מאפשרים בירור תקין של ההליך. (דב"ע 3-398/97 ג'י' טי' אי' בי' תקשורת (1991) בע"מ - צבי קרוגליאק; דב"ע נד/9-41 נורית נחום נ' דלית סופר; דב"ע נו/9-261 אילנה בן עזרא נ' מדינת ישראל).
התובעת לא פירטה מה הטעם המיוחד שיש במתן הצו והסתפקה באמירה כללית ולאקונית לפיה השאלות נועדו לאפשר לבית הדין להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. שאלון לא נועד ככלל להפריך את טענות הצד השני להליך, אלא לאפשר הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת באמת בין הצדדים, ובית הדין ייעתר לבקשה כזו בתנאי שתשובה לשאלון תקדם את בירורה הענייני של התובענה. לא כך הם פני הדברים בענייננו.