מנורה - מועדוני תרבות בית"ר נ' עיריית נהריה

החלטה

הבקשה, התובענה וטענות ב"כ הצדדים :

1.בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או בשל אי צירוף מסמך מהותי לכתב התביעה.

במסגרת התובענה, עתרה המשיבה, מנורה – מועדוני תרבות בית"ר (להלן: ""מנורה"), שהינה עמותה רשומה, שאחת ממטרותיה הינה הקמת מועדוני תרבות לנוער, לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר כי מנורה הינה בעלת הזכות היחידה והבלעדית להירשם כחוכרת לדורות של מבנה ומגרש ברחוב גולומב 4 בנהריה הידועים כגוש 18170 חלקה 21 (להלן-"הנכס") ולחייב את המבקשת לחתום, ככל שיהיה צורך בכך, על כל המסמכים הדרושים לצורך רישום הזכויות כאמור.

2.הזכויות בנכס רשומות, בשלמות, על שם המבקשת – עיריית נהריה (להלן: "העיריה") מאז שנת 1994 וטענת מנורה לזכויות בנכס נסמכת על שניים:

על החלטת מועצת העירייה, משנת 1990 (ת/2), אשר אישרה שינוי הקצאת הנכס מתנועת חירות לתנועת בית"ר, לצרכי הקמת מועדון תרבות, כאשר מנורה טוענת כי היא באה בנעליה של תנועת בית"ר.

על חוזה חכירה שנחתם בין הצדדים, אשר, לשיטתה, מקנים לחוכר מעין בעלות.

3.המבקשת טוענת כי אין לתביעה כל בסיס, כי מנורה מבקשת להשתלט על הנכס שלא בתום לב וכי היא לא צירפה כל מסמך המעיד על הזכויות להן היא טוענת וזאת - על אף שמדובר בסעד שמשמעותו קבלת זכות קניינית במקרקעין.

כן טוענת היא, שבהחלטת מועצת העיריה הוחלט להקצות את המקרקעין לאגודת בית"ר ולא למשיבה אשר התאגדה רק בשנת 1991, כי הסכם השכירות שצורף לתביעה (ת/9), אינו מעניק זכות קניינית, אלא רק מסדיר את השימוש בנכס לפרק זמן מוגבל וכי המסמך הנזכר בסעיף 3.3 לכתב התביעה, הוא חוזה חכירה בין המשיבה למבקשת לא צורף לתביעה ואף לא צורף נסח רישום של המקרקעין.

דיון ומסקנה :

4.הלכה היא, כי לא במהרה ידחה בית המשפט תובענה על הסף. מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש, לא יורה בית המשפט על דחייתה. ראו: ע"א (תל-אביב-יפו) 3797/05 אדמונד הרטפלד נ' בניני א.י.מ מנור בע"מ ואח'(2005); ע"א 716/75- גל בר-אור נ' דוד בר-אור, פ"ד ל(2) 253, עמוד 255-256 "ומקום שקיימת אפשרות אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים לפניו שערי בית המשפט"- בג"צ 254/73- צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1), 372 בעמ' 377-378.

גם במקרה בו נפלו פגמים בכתב תביעה, אך הם ניתנים לריפוי, לא ינקוט ביהמ"ש בסעד דרסטי של סילוק התביעה על הסף, אלא יאפשר לתובע לתקנה. ראו, למשל: ע"א 335/78 יוסף שאלתיאל נ' אריה שני ואח', פד"י ל"ו (2) עמ' 151 בעמ' 155.

5.אמנם, מנורה לא צירפה לתביעה את הסכם החכירה, אשר הינו מסמך מהותי, אולם היא צירפה מסמך מאת היועמ"ש שלה, דאז, משנת 1992 (ת/3), ממנו עולה כי היה קיים חוזה חכירה בין הצדדים ודי בכך, בשלב מקדמי זה, על מנת שלא תימחק התובענה על הסף.

בבואו לשקול אם להיעתר לבקשה למחוק תובענה על הסף, על ביהמ"ש להתייחס לנטען בכתב התביעה ורק אם סבור הוא, שגם לאחר הוכחת כל הנטען בכתב התביעה, לא יזכה התובע בסעד המבוקש על ידו ימחק את התביעה. כל שעל התובע להראות הוא, שאם יוכיח את הטענות העובדתיות הנטענות בתביעה, יזכה לסעד המבוקש על ידו (ראו, למשל, ת"א (חיפה) 1295/70 היינריך נ' זולטן ואח', פ"מ תשל"ד(א) 395, 399).

בענייננו לא ניתן לומר, בשלב זה, כי אם יוכחו כל העובדות האמורות בכתב התביעה לא תזכה מנורה בסעד המבוקש על ידה, או בחלקו.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

6.עם זאת, אני מורה למנורה להמציא, בתוך 30 יום, לב"כ העירייה, עותק נכון מהסכם החכירה וככל שאין היא יכולה לעשות כן – עליה להמציא, בתוך מועד זה, תצהיר אשר יסביר היכן המסמך ומדוע לא ניתן להמציאו.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה, בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק נכון להיום.

החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"א, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.