מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

רקע

לפניי מונחת תביעה להחזרת כספים ששולמו על ידי חברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") למוסד לביטוח לאומי – המל"ל (להלן: "הנתבע") מכוח הסכם שנחתם ביניהם בהתאם לסעיף 328 לחוק המוסד לביטוח לאומי, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

ביום 26.11.08 התקבלה דרישה במשרדיה של התובעת מאת הנתבע לפיצוי בגין דמי פגיעה וגמלאות נכות מעבודה ששולמו וישולמו על ידי הנתבע למר אריה גזית (להלן: "הנפגע") עקב פגיעתו כהולך רגל בתאונת דרכים מיום 05.01.04. הסכום שולם על פי הדרישה ונחתם כתב שחרור ופטור כמקובל ביום 22.1.2009. כעבור כשנה נרצח הנפגע וכתוצאה מכך הפסיק הנתבע את תשלומי התגמולים ששולמו לנפגע.

טענות הצדדים

ב"כ התובעת המלומד טוען כי בין התובעת לנתבע נכרת הסכם המסדיר את הסדרי השיפוי המוסכמים שבין הצדדים מכוח הוראת סעיף 328 לחוק המל"ל. בהתאם להסכם הועמדה דרישת השיפוי של הנתבע על סך של 459,282 ₪ המהווים 80% מסך הגמלאות ששולמו וישולמו על ידי הנתבע לנפגע תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה על ידי הנתבע. בהתאם לדרישת הנתבע, שילמה התובעת ביום 11.01.09 את מלוא הסכום, 459,282 ₪, המהווים 80% מסך דמי הפגיעה והתגמולים ששולמו וישולמו לנפגע על ידי הנתבע. אין מחלוקת כי מותו של הנפגע אינו נובע מתאונת דרכים בה נפגע ביום 05.01.04 וגם אין מחלוקת כי הנתבע הפסיק להעביר לנפגע תגמולים בגין נכות מהעבודה מיום פטירת הנפגע ואילך.

עניינה של תביעה זו של התובעת הינה כי הנתבע ישיב לה את סכום התגמולים שהקדימה ושילמה לו, בערכים מהוונים על פי ההסכם, על מנת שישולמו על ידו לנפגע כתשלומים עתיים עתידיים. לטענתו העובדה כי התובעת הקדימה תשלומים עתידיים לנתבע לא נועדה להעשיר את קופת הנתבע על חשבון התובעת וסירובו של הנתבע להשיב כספים אלו לתובעת, נגוע בחוסר תום לב ובהפרת הוראות ההסכם בין התובעת לנתבע וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 .

הנתבע הינו גוף ציבורי וככזה חובה עליו לנהוג ביושר ובהגינות מכוח עקרונות המשפט הציבורי ואי החזרת כספים אלו סותרת עקרונות אלו.

על פי חוות דעתו של האקטואר מר שי ספיר (נספח 4 לכתב התביעה) הסכום שהיה עתיד להיות משולם לנפגע אלמלא פטירתו עומד על סך של 260,910 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת תשלום התגמולים על ידי הנתבע ועד היום, סך של 284,442 ₪.

ב"כ הנתבע המלומדת טוענת כי התובעת לא פעלה "לפנים משורת הדין" כששילמה את הסכום המהוון, אלא ניכתה את מלוא הסכום בתביעת הנפגע (שנדונה אצל כב' השופט אליהו בכר בת"א 63481/04).

עם זאת, התובעת נמנעה בחוסר תום לב מלגלות שמפיצויי הנפגע, בתביעתו על פי חוק הפלת"ד, ניכתה את מלוא הגמלאות עבר ועתיד. מפסק הדין מיום 3/8/09 של כב' השופט בכר בת.א. 63481/04, עולה כי התובעת טענה לניכוי מלא של הגמלאות הן לעבר והן מהוונות וכך גם נפסק ואין מחלוקת על ניכוי הגמלאות והסכום נוכה כפי שטענה התובעת בחוות הדעת האקטוארית. יוצא שהתובעת ניכתה מפיצויי הנפגע סך של 580,126 ₪, כשהסכם השיבוב בין התובעת לנתבע הורה על העברה של 80% מן הסכום ויוצא אם כך שהתובעת נותרה עם סכום משמעותי בידה.

עת נידונה תביעתו של הנפגע על פי חוק הפלת"ד עמדה נכותו כפי שקבועה היתה אז במל"ל ושהתביעה באה על סיומה בפסק הדין במסגרתו נוכו גמלאות המל"ל ששולמו וישולמו. תביעת השיבוב הסתיימה עם קבלת התשלום כפי שנפסק בפסק הדין ולפי דרישת הנתבע ועם קבלת כתב השחרור ששלח הנתבע לתובעת.

הנתבע דוחה את טענת התובעת, לפיה עקב שינוי נסיבות מאוחר יותר יש להשיב הכספים, וטוען כי עם תשלום דרישת השיבוב על פי העובדות הנכונות ומשלוח וקבלת כתב הסילוק ושחרור סופי, הסתיים ההליך ואין בנסיבות ועובדות שבאות לאחר מכן בכדי לשנות. התובעת פועלת באופן רגיל בניגוד למקרה דנא, התובעת מנכה בתביעות הנפגעים את מלוא הסכום ומעבירה לפי ההסכם את הסכומים המגיעים למל"ל. רוצה לומר, כי התובעת מושתקת מלהעלות כל טענה סותרת לאחר שפועלת בניגוד לכך.

דיון והכרעה

דעתי כדעת הנתבע, שדין תביעה זו להידחות.

צודק הנתבע כי בהתאם לכללי יסוד בשיטותינו המשפט מוכרע בהתאם למצב העובדתי הרלוונטי בעת מתן פסק הדין. ההלכה חלה אף בדיני הנזיקין, בו קיימים נעלמים רבים. הדין מוכרע על בסיס הידוע בעת מתן ההכרעה ומידע שאינו ברור, מושלם בדרך של הערכה, לעיתים על בסיס חזקות.

הכלל בדבר סופיות הדיון, מונע מהצדדים מלשוב ולפנות לערכאות בעניין שכבר הוכרע וזאת אף אם חל שינוי בהנחות היסוד ששימשו את בית המשפט, עת נתן הכרעתו. סופיות הדיון מונעת את שינוי פסק הדין, אף אם שינוי שחל לאחר שניתן, מיטיב עם אחד מהצדדים או פוגע באחר ואין מקום לטענה של עשיית עושר ולא במשפט, על בסיס אותו שינוי. כלל זה חל גם מקום בו הגיעו הצדדים לידי הסכם סופי ומוחלט בדבר סילוק כל טענות, כפי שהיה בענייננו.

סעיף 328 לחוק קובע כדלקמן:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי... רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלם".

זכותו של המל"ל להשבה, מתוקף סעיף 328 לחוק, נגזרת מעקרון התחלוף (סוברוגציה), והיא מוגבלת רק לכספים ששילם בפועל, או שהוא עשוי לשלם בפועל.