מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' המגש - שקד בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעת שיבוב ע"ס 10,383 ₪ בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 21/04/09.

אין חולק כי התאונה ארעה בעת נהג רכב מבוטח התובעת יצא מחניון ופנה ימינה.

כן אין חולק כי בצידו הימני של הכביש, לאחר הפניה, עמדה משאית הנתבעת כשה"רמפה" שלה פתוחה.

התאונה התרחשה תוך פגיעת רכב מבוטח התובעת מה"רמפה" של המשאית.

1.נהג רכב התובעת הצהיר כי הרמפה מברזל ולא היתה לו אפשרות להבחין בה, כשהוא יושב במושב הנהג והרמפה מצויה בתחתית המשאית מצד ימין.

2.נהג המשאית הצהיר כי הרמפה היתה פתוחה בגובה המדרכה. הוא לא שהה לידה בעת התאונה, שכן פרק סחורה בחנות סמוכה. המשאית עמדה בצד סימון אבן שפה אדום – לבן, אך לא הפריעה לתנועה. הנהג הצהיר כי ברמפה יש מדבקות זוהרות וצבעה כסוף.

3.ב"כ התובעת טען כי חובת נהג המשאית לנקוט באמצעי זהירות בפתיחת הרמפה, בשים לב לחנייתו בצד אבן שפה אדום – לבן, ללא אמצעי זהירות על מנת להזהיר עוברי אורח כי הרמפה פתוחה.

4.ב"כ הנתבעים הצהיר כי נהג התובעת לא הבחין ברמפה שהיתה מוצבת בגובה המדרכה, הוא לא ציין שלא היו אמצעי זהירות או סימונים על הרמפה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות הצדדים, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

לפי תמונות מקום התאונה כפי שהוצגו בפני, ת/2, ואף בהתאם להודאתו, נהג המשאית החנה את המשאית בצד סימון אבן שפה אדום – לבן. נהג המשאית אישר כי לא שהה סמוך למשאית או לרמפה, הוא או אחר מטעמו, על מנת שעוברי הדרך יבחינו ברמפה הפתוחה או בפריקת הסחורה. נהג המשאית הצהיר כי הרמפה הוצבה בגובה המדרכה.

גם אם אקבל את טענת נהג המשאית כי בצידי הרמפה היו מדבקות זוהרות, הרי גם הוא ציין כי אלה יורדות יחד עם הרמפה, וממילא הוצבו במקום נמוך מרכב מבוטח התובעת. גם נהג המשאית לא הצהיר על נקיטה באמצעי זהירות נוספים.

לאור תמונת מקום יציאת רכב מבוטח התובעת ובשים לב למדרכה מימינו, הרי אלמלא חסימת הרמפה, ולו בחלקו, את נתיב נסיעת רכב התובעת, לא היתה מתרחשת התאונה. גם נהג המשאית לא טען כי נהג רכב התובעת סטה למפרץ חניה מימין. מכאן כי הרמפה בלטה לכיוון נתיב נסיעת רכב התובעת.

נהג המשאית החנה את המשאית בצד סימון אבן שפה אדום – לבן, לא נקט באמצעי זהירות מספקים על מנת שיזהיר נהג היוצא מהחניון (להבדיל אולי מנהג המגיע בנסיעה ישר) כי הרמפה פתוחה ובולטת בחלקה לכביש. לא היה אמצעי זהירות בולט לעין ממקום מושבו של נהג רכב התובעת, לא בוצעה אותה עת פעולה טעינה או פריקה בסמיכות למשאית ואף נהג המשאית או מי מטעמו לא עמד ליד הרמפה, על מנת להזהיר מפני קיומה של הרמפה. זאת במיוחד שעה שנהג המשאית אישר כי צבע הרמפה כסוף, כך שיכול להתמזג עם צבע הכביש. בנוסף יש לזכור כי המשאית עמדה סמוך לסיבוב ושעה שנהג התובעת יצא מפניה ימינה, ומכאן סברתי כי לא היה באפשרותו להבחין ברמפה.

6.מכאן אני קובעת את אחריות נהג המשאית לתאונה.

לא מצאתי מקום להטיל על נהג התובעת רשלנות תורמת בשים לב לצבע הרמפה, למיקום חניית המשאית אל מול מקום נסיעת רכב התובעת ולהעדר אמצעי זהירות.

אשר על כן, על הנתבעת 1, כמעסיקת הנהג ועל הנתבעת 2, כמבטחת המשאית, אחריות לפיצוי התובעת בגין תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה.

7.באשר לגובה הנזקים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה. השמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורפו אסמכתאות בדבר הסכומים ששילמה התובעת למבוטחה בגין התאונה.

8.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת הסך 8,799 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 26/05/09, בצירוף אגרת המשפט כפי ששולמה, הוצאות עד התובעת בסך 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.