מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' בר אבן ואח'

החלטה

1.זוהי בקשת רשות להגן של הנתבעים (להלן – "המבקשים") כנגד תביעה שהגישה התובעת (להלן – "המשיבה") בסדר דין מקוצר על סך 659,353 ₪.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה, נטל כל אחד מהמבקשים הלוואה על סך 160,000 ₪ (נספחים 3, 6 ו – 9 לכתב התביעה), אשר לא נפרעה וסכום התביעה מהווה את יתרת חובם של המבקשים בגין שלושת ההלוואות. הסכמי הלוואות צורפו כנספחים 1, 4, ו- 7 לכתב התביעה. ההלוואות היו משועבדות בפוליסות ביטוח חיים (נספחים 2, 5 ו – 8 לכתב התביעה). המבקשים חדלו לשלם את הפרמיות בגין פוליסות ביטוח החיים, ומכאן, לטענת המשיבה, קמה זכותה בהתאם לתנאי ההלוואות, להעמיד את ההלוואות לפרעון מיידי. חישוב יתרת החוב בגין שלושת ההלוואות נעשה לאחר קיזוז ערכי פידיון וקנסות שבירה.

3.הבקשה נתמכת בתצהיריהם של המבקשים.

המבקשים 1 ו- 2 הינם הוריו של צחי בר אבן (להלן: "החייב") והמבקש 3 הינו אחיו. לטענתם, התבקשו על ידי החייב לערוב להלוואה אותה עתיד היה לקבל מהמשיבה. לטענתם נאמר להם ע"י סוכן הביטוח מיקי גרובר (להלן: "הסוכן"), כי בדעת המשיבה להעמיד הלוואה לחייב כנגד ערבותם, כאשר סכום ההלוואה ישולם על ידי החייב בשישים תשלומים בשיקים שיימסרו במעמד החתימה. לטענת המבקשים נמסר להם ע"י הסוכן כי להבטחת החזר ההלוואה משועבדות פוליסות ביטוח חיים על שמם, אשר ישמשו כביטחון להחזר ההלוואה;

המבקשים טוענים כי אף שההמחאות בגין ההלוואה נמשכו לפקודתם, הרי שכספי ההלוואה הועברו במלואם לחייב, לא ידוע להם מה הם הסכומים המדוייקים אשר שילם החייב לסוכן לטובת סילוק ההלוואה ולא נאמר להם כי החייב אינו עומד בהחזר ההלוואה;

המבקשים לטענתם מסרו לחייב לבקשתו בקיץ 2008, 4 שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד, לצורך תשלום הפיגורים בהלוואה. בחודש אוגוסט 2008 עזב החייב את הארץ, בשיחות שקיימה המבקשת 2 עם סוכן הביטוח בחודש דצמבר 2008 בהשתתפות ידיד המשפחה משה כהן, מסר הסוכן, כי נוכח הפיגורים שהצטברו בהחזר ההלוואה, ניתן יהיה להביא לסילוק הערבות כנגד תשלום 15,000 ₪ במזומן. הסוכן, סירב לבקשת המבקשת 2 לטענתה, למסור אישור בכתב על סילוק הערבות ודרש כי התשלום יבוצע במזומן ללא קבלה. המבקשת 2 העלתה בפני הסוכן את העובדה כי על חשבון החזר ההלוואה שולמו על ידה 4 שיקים (נספח א' לבקשה), אך הנ"ל הכחיש את קבלת השיקים וסירב להמציא כל מסמך או דף חשבון המתעד את התקבולים. בחודש מרץ 2009 התקיימה ביוזמת המבקשים פגישה עם המשיבה, במסגרתה העלו את טענותיהם לעניין הסכומים ששולמו ע"ח ההלוואות באמצעות הסוכן, אלא שהמשיבה לא מצאה להתייחס עניינית לטענותיהם.

לטענת המבקשים, הסוכן פעל על דעת המשיבה והיה שלוח מטעמה, ופעולותיו מחייבות אותה;

כתב התביעה אינו מפרט את הסכומים שגבתה המשיבה לרבות באמצעות הסוכן. המשיבה העמידה את ההלוואה לפרעון כאשר יתרת הפידיון נוגדת את דרישות הדין ותקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד – 1964;

התביעה מבוססת על הסכם שכריתתו אינה חוקית. כפי שנמסר על ידי החייב, שולמו על חשבון ההלוואה במעמד חתימת הסכם ההלוואה, סך של 50,000 ₪ וסכום נוסף של 10,000 ₪, בחודש ספטמבר 2007 שולמו 10,000 ₪ נוספים, החל מחודש ינואר 2008 שולמו 50,000 ₪ נוספים בתשלומים של 10,000 ₪ לחודש במזומן, וכן, 4 שיקים בסך 5,000 ₪;

גם לפי שיטתה של התובעת, בהתחשב בסכומים אשר שולמו ולאחר פידיון הפוליסה עומדת יתרת החוב על סך 69,000 ₪ לכל הלוואה, וסה"כ, 207,000 ₪ עבור כלל ההלוואות. בנוסף, המבקשים הינם ערבים יחידים ו/או ערבים מוגנים והמשיבה הפרה את חובותיה בהתאם למעמדם כמפורט בחוק הערבות.

4.ביום 10.2.13 התקיים דיון בבקשה, המבקשת 2 נחקרה על תצהירה והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

5.מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו:ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).

הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403). לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149).

הנטייה בפסיקת בית המשפט היא ככלל לתת רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו:עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו,עמ' 11 וההפניות שם).

6.המבקשת אישרה כי חתמה על הסכם ההלוואה (נספח 4 לכתב התביעה).

בהסכם ההלוואה מצויין מפורשות כי כנגד ההלוואה, משועבדת פוליסת ביטוח חיים. כך אף הצהירו המבקשים עצמם בסעיף 8 לתצהיר. כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591: ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ע"א 1513/99 הנ"ל וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם).

7. עם זאת טענות המבקשים לעניין סכומים שנפרעו באמצעות סוכן הביטוח, גובה ערכי הפדיון וחוקיות השעבוד כנגד הסכם ההלוואה, מצדיקות ברור עובדתי.

המבקשת טענה בחקירתה הנגדית, כי ככל שנותר חוב בגין ההלוואות הרי שהמבקשים ביקשו לפרוע את החוב ולצורך כך פנו לסוכן. המבקשת חזרה וטענה כי כל אחד מהמבקשים שילם על חשבון ההלוואה למצער, סך של 100 עד 120 אלף ₪ (עמוד 3 שורות 27 עד 29) (וראו גם החישוב בסעיף 44 לתצהיר). מדובר בסכומים נומינאלים.