מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אנג'ל שוורץ

פסק דין

לפני תביעה על סך 20,751 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב מבוטח התובעת עקב תאונה מיום 6.6.11.

1.נהגת רכב מבוטח התובעת הצהירה כי במהלך נסיעתה סברה כי יכול ושכחה את מכשיר הטלפון הנייד, ועל מנת לבדוק זאת, עצרה בשולי הכביש, הדליקה את פנסי האיתות ולפתע הרגישה "מכה גדולה". רכב נהוג ע"י הנתבעת פגע ברכב מבוטח התובעת והנתבעת התנצלה על כי לא הבחינה ברכב התובעת. בעלה ואביה של הנתבעת הגיעו למקום וניסו לסייע לנהגת להחליף את גלגל הרכב. הנהגת אישרה כי שול הכביש צר וייתכן שהרכב בלט מעט לנתיב הנסיעה, אך עמדה על כך כי פנסי הרכב היו דלוקים. מאחר שמדובר היה בשעת חצות, לא זכרה הנהגת את מיקומה המדויק של התאונה.

2.הנתבעת 1 הצהירה כי לאחר שסיימה נסיעה במעלה כביש ולקראת תחילת הירידה, ראתה רכב עומד על נתיב הנסיעה עם אורות בלמים בלבד. הנתבעת הצהירה כי נסעו רכבים בנתיב השמאלי, אך איננה בטוחה כי עשו כן בזמן התאונה ממש. מדובר בנתיב נסיעה ללא שוליים המאפשרים עמידת רכב בהם. על מנת לא לפגוע ברכב חזיתית, הסיטה את רכבה בין רכב מבוטח התובעת לבין גדר הבטיחות במקום. הנתבעת תיקנה את הנזק שנגרם לרכבה וביקשה להמתין ולא הגישה תביעה כנגד הנהגת, אלא לאחר שתינתן הכרעה בהליך דנן.

3.בעלה של הנתבעת העיד כי הגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה, כאשר הבחין ברכב מבוטח התובעת מוצב ברובו על הכביש. כן הצהיר כי במקום לא קיימים שוליים.

4.ב"כ התובעת טען כי גירסת הנתבעת שונה מהגירסה המופיעה בהודעתה על מקרה הביטוח, נ/2. הנתבעת הבחינה ברכב מבוטח התובעת והיה עליה להספיק לבלום. הנתבעת מאשרת כי ברכב מבוטח התובעת היו אורות בלימה. במקום התאונה קיימים שוליים ואין היגיון כי הנהגת לא תעצור על גבי השוליים.

5.ב"כ הנתבעים טען כי יש לזכור כי התאונה ארעה בשעת לילה והבחנה באורות רכב מבוטח התובעת איננה מעידה דווקא על עמידתו במקום. התאונה ארעה מחמת עצירת הנהגת שלא לצורך ועמידתה במקום אסור. מהרגע בו הנתבעת הבחינה ברכב מבוטח התובעת, לא היה באפשרותה לבלום את רכבה באופן מלא או לסטות לנתיב הנסיעה הנגדי.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, החלטתי כדלקמן:

הנהגת לא זכרה את מיקומה המדויק של התאונה. לעומת זאת, הנתבעת זכרה לפרט את מיקום התאונה, לאחר שנסעה במעלה הכביש. הנתבעת אף הגישה את תמונות מקום התאונה שצולמו יום לאחריה, נ/1, בהן ניתן להבחין בחלק מכיסוי גלגל רכב מבוטח התובעת.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את גירסת הנתבעת באשר למיקום התאונה וקובעת כי זו ארעה בסמוך לאחר סיום הנסיעה בעליה על ידי רכב הנתבעת ולקראת הירידה בנתיב נסיעתה.

7.הנתבעת טוענת כי רכב מבוטח התובעת עמד על נתיב הנסיעה, ואילו הנהגת טוענת כי עמדה בשוליים, אם כי חלקו של הרכב בלט מעט לנתיב הנסיעה.

מהתמונות שצורפו, נ/1, ניתן להבחין כי שול הכביש במקום צר, כאשר גם אם, כטענת הנהגת, היא עמדה בצמוד לימין השול, עדיין, רכבה בלט באופן ניכר אל תוך נתיב הנסיעה.

עמידת רכב בשול הכביש אסורה ככלל ומותרת רק במקרים המנויים בתקנה 69 לתקנות התעבורה. הנהגת טענה כי היה עליה לעצור את רכבה לאור "מקרה חירום", מאחר שהיא אם חד הורית והבחינה שמכשיר הטלפון הנייד איננו ברשותה. בכל הכבוד, אין מדובר באחד המקרים המנויים בתקנה האמורה, ומכאן, הנהגת הפרה את הוראת התקנה האמורה.

מנגד, היה על הנתבעת להיות ערה לכל מכשול בכביש ובאופן שיאפשר אף בלימה או סטיה פתאומית. היה עליה לשים ליבה לרכב התובעת שעמד במקום ואם, כטענתה, שדה הראיה צומצם נוכח נסיעתה במעלה הכביש, היה עליה לנקוט ביתר זהירות במקום האמור.

8.אשר על כן, אני קובעת כי כל אחת מהנהגות אחראיות להתרחשות התאונה בשיעור 50%.

9.באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי ובגין התשלומים ששילמה התובעת למבוטחה.

10.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך 10,375 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 27.09.11 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, באגרת המשפט ששולמה, בהוצאות עדת התובעת בסך 300 ש"ח וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.