מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרת הישוב - שיווק ביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשת המבקשת (הנתבעת) להורות למשיבה (התובעת), לאפשר לה לעיין בדו"ח חקירה שהוצא מטעמה בכל הקשור לאירוע נשוא תביעה, היות שמדובר בראיה מהותית שהסתרתה מנוגדת לעיקרון הגילוי ול"משחק הקלפים הפתוחים" בין בעלי הדין.

תביעה זו הינה תביעת שיבוב בין חברות הביטוח שעניינה תאונת דרכים, כאשר הצדדים חלוקים בנוגע לאשמת מי מן הנהגים בתאונה. הראיה השנויה במחלוקת הינה דו"ח חוקר פרטי וצרופותיו. דו"ח החוקר נעשה לאחר הגשת תביעת השיבוב על ידי התובעת. הדו"ח מכיל את הפעולות שביצע החוקר, תמונות שצילם ומסקנות החוקר ובין היתר נספחת לו הודעת מבוטח התובעת כפי שנגבתה על ידי החוקר.

התובעת מתנגדת לבקשה וטוענת שתי טענות - האחת שמדובר במסמך שהוכן לצורך הליך משפטי ולפיך נהנה מחסיון ואולם בד בבד היא מדגישה, כי בקשתה היא לפטור אותה מלחשוף את דו"ח החקירה וצרופותיו עד לאחר הגשת הגשת תצהירי הנתבעת.

לטענות אלו השיבה המבקשת בשתיים, ראשית – שבה וטענה, כי אין המדובר במסמך החוסה תחת החסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט ושנית טענה, כי אם מדובר במסמך שחוסה תחת חסיון מסמכים כאמור לקראת משפט, הרי שהוא חוסה לאורך כל ההליך, ואין לעשות שימוש במסמכים גם לאחר הגשת התצהירים. הוסיפה המבקשת וטענה, כי ממילא פטר בית המשפט את הצדדים מהגשת תצהירים, כך שמשמעות בקשת המשיבה היא להגיש את הדו"ח לאחר שמיעת הראיות כולן.

המצב המשפטי, דיון והכרעה

בראש הדברים, יש להבחין בין שתי טענות שונות שעלו בטיעוני הצדדים - האחת טענה לחסיון המסמך כמסמך שהוכן לקראת משפט והאחרת, כי יש לדחות את גילויו עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית של הנתבעת. אבחן בקצרת את שתי הטענות.

חסיונם של מסמכים שנערכו לצרכי משפט

בהליכי גילוי מסמכים הכלל הוא, כי על בעל דין לגלות ליריבו את כל המסמכים הנוגעים לענין, בין שהם מועילים לו ובין שהם מזיקים לו. זאת על מנת למנוע מבעל דין להפתיע את יריבו במהלך המשפט בראיה שלא נחשף אליה קודם ולא היתה לו הזדמנות להכין ראיות שמטרתן לסתור אותה. חריג לכלל זה מצוי בדיני החיסיון. מסמך שנהנה מחיסיון על פי דין, פטור בעל דין מלגלות את תוכנו ליריבו ומלאפשר לו לעיין בו.

לגבי חסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט, ההלכה הפסוקה מורה, כי מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון ולא ניתן לחייב בגילויו (ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, פ"ד כב(2) 602, ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד כט(1) 169). עם זאת, קובעת ההלכה כי "תנאי לתחולת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט צפוי" (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516). עוד נקבע שמסמך שהיה נערך ממילא מטעמים ענייניים שאינם קשורים למשפט צפוי, אינו יכול "ליהנות מחיסיון רק משום שאותו מסמך נערך גם משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי" (דברי כב' הנשיא ברק בעניין רע"א 1421/94 הנ"ל). בבוא בית המשפט להחליט האם יש מקום לבעל דין לא לחשוף מסמך אשר ברשותו, עליו לקחת בחשבון כי "הכלל הוא האמת והצורך בגילויה. החיסיון הוא החריג", דברי בית המשפט ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 61-62 וכן ראה - בשא 202/06 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד כנען (ראשון לציון) (04/06/2006).

יש לציין, כי בנוגע לדו"חות חקירה שנערכו לצורך בירור אחריותו של המבוטח, דחה בית המשפט לא פעם את הטענה לחסיון מסמך וקבע כי מסמך מסוג זה אינו חוסה תחת כלל החסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט וערך גילוי האמת גובר – בית המשפט קבע, כי אמנם, קיימים מקרים בהם יידחה הכלל הרחב, מפאת ערך חברתי אחר הראוי להגנה ואשר מחייב מתן חסיון. ואולם יש לזכור כי חסיון מסמכים מהווה את החריג לכלל הרחב. מכאן מובנת הדרישה, כי על מנת לכמוס מסמך מטעמים של הכנה למשפט, יש להראות שאמנם זו אמנם היתה מטרתו העיקרית ולא מטרה משנית או נלווית. לענין זה, כך נפסק, יש להבחין בין מערך היחסים שבין מבטח למבוטחו לבין מערכת היחסים שבין המבטח לצד שלישי, אשר כנגדו מוגשת תביעת שיבוב. בבש"א 27494 (ת.א. 2349/00 (ת"א) איגוד ערים השרון כפר-סבא שרותי כבאות נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ ואח' (15.1.01), התובעת באותו ענין תבעה את הנתבעת בתביעת תחלוף, בגין פיצויים ששילמה למבוטחת עקב שריפה שארעה במפעלה. גם שם ביקשה התובעת לכמוס דו"חות חקירה בצל חסיונם של מסמכים שהוכנו לקראת משפט. ואולם, כב' השופט שטרסנוב הבחין לענין זה בין היחסים של חברת הביטוח עם מבוטחה, לבין היחסים שבין חברת הביטוח לבין צדדים שלישיים. נפסק כי אף אם דו"ח החקירה הוא חסוי במערכת היחסים שבין המבטחת למבוטח, הרי שאין הוא נהנה מחסיון כלפי הצד השלישי שכנגדו מופנית תביעת השיבוב (ראה גם: בשא 4442/03 אופיס דיפו (ישראל) בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (ראשון לציון) (25/11/2003)).

המשיבה (התובעת) טוענת, כי הדו"ח הוכן כשנה לאחר שהוגש כתב התביעה, לאחר שפיצתה את מבוטחה ונכנסה לנעליו, כך ששאלת חבותו של המבוטח לא עמדה במהות דו"ח החקירה ומוסיפה וטוענת כי על מנת לשמור על עקרונות הדיון ההוגן וחקר האמת תוך איזון האינטרסים יש לדחות את בקשת הנתבע ולאפשר לתובעת להציג את הדו"ח לאחר שיוגשו תצהירי הנתבעת.

משמעות טענה זו הינה, הלכה למעשה, כי התובעת עצמה אינה טוענת לחסיון המסמך, אלא לדחיית המועד לחשיפתו. ויודגש - קבלת טענה בדבר חסיון מסמך, היא חסיונו לאורך כל ההליך. טענה לחסיון משמעה, כי אין המדובר במסמך המכוון להוות ראיה רלוונטית, וכי הצד שמעלה אותה פטור מלחשוף את המסמך. העלאת טענה לחסיון המסמך מחייבת את הצד שהעלה אותה לאורך כל ההליך ואין הוא יכול להחליט, כי לאחר ראיות הנתבעת משתנה סיווגו של המסמך ואז יש להתיר לו לחשפו.

כאמור, לא זו טענת המשיבה, המשיבה מבקשת לדחות גילוי מסמך רלוונטי שבכוונתה לעשות בו שימוש לאחר הגשת תצהירי הנתבעים - טענה כזו אינה טענה לחסיון מסמך כמסמך שהוכן לצורך משפט, אלא טענה להיפוך סדר הראיות בנוגע למסמך שבכוונת המשיבה לעשות בו שימוש כראיה ולחקור את הצדדים על תוכנו. נבחן איפוא את הטענה השניה שהעלתה המשיבה.

דחית גילוי המסמכים לשלב מאוחר

חריג נוסף לעקרון הגילוי מתייחס למקרים בהם סבור בית המשפט, כי הגילוי המוקדם לא ישרת את המטרה של הגעה לחקר האמת. במקרה כזה, רשאי בית המשפט לסטות מכלל הגילוי המוקדם, ולדחות את העיון לשלב מאוחר יותר. ההלכה בסוגיה זו נפסקה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברת לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה (1) 515 (להלן: "עניין סויסה"). בעניין סויסה קבע בית המשפט, כי השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר, יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל ענין וענין וקשה להשיב עליה בהינף קולמוס אחד.

דחית גילוי של דו"חות חקירה לשלב הראיות מהווה פרקטיקה מקובלת בערכאות הדיוניות והיא זכתה להכרה של בית המשפט העליון (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברת לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה (1) 515, סעיף 16 לפס"ד). הצורך בכך מתעורר בדרך כלל מקום בו התובע הוא הניזוק וחברת הביטוח הנתבעת מבקשת להטיח בו, במהלך חקירתו הנגדית, את ממצאי החקירה שביצעה. בנסיבות כאלה נהוג להתיר לחברת הביטוח לכמוס את דו"ח החקירה בשלב גילוי המסמכים ולגלותו אך בשלב המאוחר יותר של החקירות הנגדיות. ההנחה היא, כי בדרך זו תוכל חברת הביטוח לנהל חקירה נגדית יעילה, לחשוף בעיות של מהימנות ואף להפריך את גרסת התובע. על כן, כאשר מדובר בגילוי מאוחר, עשויה דחית הגילוי לשרת את המטרה של גילוי האמת. ואולם, במקרה כזה אין המדובר בטענה לחסיון המסמך, אלא בבקשה לדחיית גילויו.

לגבי טענה מסוג זה, לפיה יש להפוך את סדר הראיות ולהתיר חשיפת המסמך רק לאחר הגשת תצהירי הנתבעת, ההלכה כפי שסוכמה ברעא 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל, הינה, כי-

"על בעל דין המבקש להביא להיפוך סדר הבאת הראיות להציג איפוא טעם מיוחד המצדיק להחיל את החריג לכלל (עניין פלוני, סעיף 5), שכן:

"הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים 'זכותו' של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה – מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל" (שם).