פסק דין
מבוא
התובע, מנהל מקרקעי ישראל (להלן:"התובע"), עותר בתובענה דנן לפינוי וסילוק ידו של הנתבע אשר פלש לטענתו למקרקעין בבעלותו (מקרקעי ישראל), והציב בהם שלשה קונטיינרים וסככת פח, אשר את חלקם הוא משכיר לצידי ג'. לאור זאת, עותר התובע אף למתן צו הריסה למבנים הבלתי חוקיים ו/או סילוקם, תוך השתת עלויות הפינוי על הנתבע.
הנתבע טוען מנגד כי הוא שוכר מזה שנים רבות מקרקעין הגובלים במקרקעין נשוא התביעה; לטענתו, בסמוך למקרקעין אותם הוא שוכר, מצויה תחנת ממסר השייכת לחברת חשמל ומזבלה השייכת לעיריית הרצליה. בשלב כלשהו נחסמה הגישה למזבלה ולתחנת הממסר, למעט דרך המקרקעין שהנתבע שוכר. לפיכך, סוכם בין הנתבע מצד אחד ובין חברת החשמל ועיריית הרצלייה, מצד שני, כי בתמורה למתן זכות מעבר לחברת חשמל ולעירייה בשטחים שבחזקתו, תינתן לנתבע זכות שימוש במקרקעין נשוא התביעה. עוד טוען הנתבע כי סיכום זה היה ידוע היטב לתובע והתובע נתן לו את הסכמתו.
עד למועד הגשת הסיכומים ולמצער עד למועד שמיעת הראיות, השאלות העיקריות אשר דרשו הכרעה היו האם אכן נכרת הסכם כאמור, אשר התובע הסכים לו; כמו כן, מה תוכנו של אותו הסכם והאם מקום בו הוכח כי אכן קיים הסכם כזה, הגשת התביעה דנן הינה הפרת ההסכם.
אלא שהנתבע זנח קו הגנה זה ובסיכומיו טען כי יש לדחות את התביעה שכן לא הוכחה בעלות התובע במקרקעין וכן כי לא הוכח כי המבנים הוצבו במקרקעין. שאלות נוספות שעלו הינן האם יש בכוחה של הפקעה שנרשמה על המקרקעין כדי לאיין את זכותו של התובע לעתור בתביעת פינוי; כמו כן, מה מעמדה של מפה מצבית שהוגשה במסגרת תצהיר של מודד ולא כחוות דעת מומחה והאם יש בכך כדי לפגוע בהוכחת התביעה.
העובדות וטענות הצדדים
במסגרת תביעתו, טען התובע כי המקרקעין נשוא התביעה בגוש 6422 בחלקות 73 ו – 76 הינם מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, באשר הבעלות בהם נתונה לרשות הפיתוח (להלן:"המקרקעין" או "המקרקעין נשוא התביעה"). בנסיבות אלה, מוסמך התובע להגיש את התביעה דנן, מכח חוק מנהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960.
ביום 14.9.2003 ערכה מפקחת מטעם התובע, הגברת רונית מלכה, ביקורת במקרקעין (להלן: "הגברת מלכה" או המפקחת"). במהלך הביקורת התברר כי הנתבע פלש לחלק מן המקרקעין, הציב בהם שלשה קונטיינרים וסככת פח (להלן:"המבנים"), ואף משכיר את חלקם לצדדים שלישיים.
לטענת התובע הצבת המבנים נעשתה ללא הסכמת התובע ובלא שהיו בידי הנתבע היתרים לכך ממוסדות התכנון והבניה הרלוונטיים, ומשכך מדובר בבנייה לא חוקית.
כפי שנטען, הגברת מלכה סיכמה עם הנתבע במועד ביקורת זו, כי בתוך חודשיים יפנה את המקרקעין וישיב את המצב לקדמותו. למרות זאת הנתבע לא עשה כן, כפי שאף הסתבר בביקורת נוספת שנערכה ביום 28.9.2006. לאור זאת עתר התובע בתביעתו דנן.
הנתבע טען להגנתו כי הוא שוכר מזה שנים רבות, בעצמו ובאמצעות חברות שבניהולו את השטחים הגובלים במקרקעין, וזאת ממועצת הכותנה ומפרדס אגודה קואופרטיבית של פרדסנים בע"מ. בשלב כלשהו, מכרה אגודת פרדס את חלקה לחברת מגדלי מירב 1990 בע"מ והנתבע המשיך ושכר ממנה את המקרקעין הנ"ל.
הנתבע טען כי לפי מיטב הבנתו הוא שוכר ממועצת הכותנה את החלקות בגוש 6422 הנמצאות צפונית מערבית למקרקעין נשוא התביעה, ומחברת מגדלי מירב את חלקה 19 בגוש 6595 הנמצאת דרומית למקרקעין נשוא התביעה.
לטענת הנתבע, דרומית לחלקה 19 הנ"ל, מצויות תחנת ממסר מרכזית לאזור השרון של חברת חשמל ומזבלה לאשפה ביתית של עיריית הרצליה (להלן: "תחנת הממסר" ו – "המזבלה", בהתאמה).
לטענת הנתבע, במהלך שנת 1998 או בסמוך לכך, החלו עבודות תשתית של חברת נתיבי איילון במחלף הרצליה פיתוח ולפיכך נסגרו אפשרויות המעבר לתחנת הממסר ולמזבלה - מכיוון צפון - למעט דרך השטחים אותם שוכר הנתבע (ולמעט דרך צומת גלילות, דבר המחייב נסיעה ממושכת דרומה וחזרה צפונה, על מנת להגיע לתחנת הממסר והמזבלה).
הנתבע טען כי בסמוך לנ"ל, פנה אליו ראש עיריית הרצליה דאז, מר אלי לנדאו, וביקש כי הנתבע יתיר מעבר בשטחים שבחזקתו הן לתחנת הממסר והן למזבלה. הנתבע נעתר לבקשה וסוכם כי כנגד זכות מעבר בחלקה 19 בגוש 6595 הנ"ל, יקבל הנתבע זכות שימוש במקרקעין נשוא התביעה, שהם בשטח של חצי דונם בלבד. לטענת הנתבע, מפקח מטעם התובע, בשם מיכאל, נהג לבקר אותו בתדירות גבוהה במשך השנים, וסיכום זה היה ידוע לו היטב. הנתבע טען עוד כי היו תכתובות בענין שנעשו באמצעות בא כוחו אך לא עלה בידיו לאתרן (להלן: "ההסכם").
בנסיבות אלה טען הנתבע כי התובע היה מודע להסכם והראיה כי במשך שנים לא נקט כנגדו בהליך כלשהו, לרבות הליכי פינוי. תמיכה לכך היא העובדה כי הן התובע והן עיריית הרצליה יכולים היו לפעול לפינויו בהתאם לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), תשמ"א – 1981, בתוך 12 חודשים מיום שהחל לעשות שימוש במקרקעין, והעובדה שלא נעשה כן תומכת בכך שהתובע הסכים לאותו הסכם נטען.
הנתבע טען כי אם יינתן כנגדו פסק דין הרי שהוא יאלץ להפסיק ליתן זכות מעבר לחברת החשמל ולעיריית הרצליה דבר אשר יגרום נזק העולה עשרות מונים לנזק שיגרם לתובע, אם בכלל, עקב שימוש במקרקעין חסרי כל שימוש ויעוד כטענתו.
ההליכים בבית המשפט
תיק זה נקבע לשמיעת הראיות בפני, לאחר שבמשך השנים מתחילתו, ניהלו הצדדים משא ומתן לפשרה והדיון נדחה מעת לעת; הצדדים טענו, בין היתר, כי הם פועלים לגיבוש עקרונות פשרה ובכוונתם להביאה בפני ועדת פשרות אצל התובע. טענות מעין אלה נשמעו אף בתחילת דיון הראיות בפני, והצדדים טענו כי לא זנחו ערוץ זה - ערוץ אשר לא צלח בסופו של יום.