מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' צוובנר ואח'

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיב הגישה כנגד המבקשים תביעה על סכום קצוב לתשלום דמי חכירה. על-פי הנטען בכתב התביעה, המבקשים הינם החוכרים של המקרקעין המצויים ברח' סוקולוב 18 בירושלים (להלן: "המקרקעין") וכי בהתאם לתנאי חוזה החכירה עליו הם חתומים התחייבו לשלם למשיב דמי חכירה שנתיים. המשיב טוען כי המבקשים חדלו מלשלם את דמי החכירה וכי חובם למשיב עומד על סך של 2,376 ₪ לתקופה שעד יום 31.3.11.

עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקשים ביום 23.3.12. ביום 1.7.12 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיר של המבקש 1, התומך בבקשה, כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מהעובדה כי בעת קבלת האזהרה, מצבו הרפואי של המבקש 1 לא היה תקין, והוא היה תחת השפעת משככי כאבים ועל כן לא קרא את כתב התביעה. כמו כן המסמכים התקבלו סמוך לחג הפסח ובעקבות המהומה ששררה בבית נשכחו המסמכים מהמבקשים. עם שובם של המבקשים מחופשת חג הפסח, גילה המבקש 1 את המסמכים ופנה לבא כוחו, אשר הגיש את ההתנגדות ביום 17.5.12. אז התגלה כי המועד להגשת ההתנגדות חלף וב"כ המבקשים ניסה ליצור קשר עם המבקשים, אך בשל שהותם של המבקשים בחו"ל, לא עלה הדבר בידו. רק עם שובם של המבקשים מחו"ל הודיע להם בא כוח כי חלף המועד להגשת הבקשה.

לגופה של התביעה, טוענים המבקשים, כי לא קיבלו דרישה לתשלום מהמשיב טרם הגשת התביעה. המבקשים טוענים כי הדירה בבעלותם, אך אינם מתגוררים בה מאז שנת 1994. מכתב ההתראה נשלח לכתובת הדירה ולא לכתובת מגורי המבקשים הרשומה במרשם האוכלוסין. עוד טוענים המבקשים, כי שילמו את חובותיהם כסדרם עד ליום 2.7.05 וכי אילו היה המשיב פונה אליהם היו משלמים את החוב ללא דיחוי. לפיכך, טוענים המבקשים כי לא היתה הצדקה לנקוט הליכים נגדם ולחייבם בתשלום ריבית וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי ההתנגדות הוגשה באיחור של ארבעה חודשים, וכי התנהלות המבקשים מלמדת על רשלנות מצידם ועל אדישות כלפי ההליכים המתנהלים נגדם.

אשר להתנגדות עצמה, טוען המשיב, כי המבקשים מודים בסכום החוב הנתבע ועל כן אין בסיס לתנגדות אשר הוגשה. עוד טוען המשיב, כי המבקשים לא עדכנו אודות שינוי כתובתם וכעת הם מלינים על כך שהמשיב לא פעל לאתר אותם. לטענת המשיב, הנטל לוודא כי דמי החכירה משולמים כסדרם מוטל על החוכרים ולא על המשיב.

בתשובה טוענים המבקשים, כי הם אכן מוכנים לשלם את קרן החוב, אך הם מתנגדים נחרצות לתשלומים נוספים כגון הפרשי ריבית ושכ"ט עו"ד, וזאת בשל רשלנות המשיב בשליחת ההודעה על דבר קיומו של החוב. כך, בחוזה החכירה של המינהל אף מופיע מספר הזהות של הנתבעת, כך שלא היה קושי באיתורה.

יצוין, כי בדיון מיום 29.9.13 נחקר המבקש על תצהירו וגרסתו לא נסתרה.

דיון

המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).

שאלת הטעמים המיוחדים נבחנה בפסיקה בהקשרים שונים, ובין היתר, כאשר נתבקשה הארכת מועד להגשת ערעור. כך נפסק, כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, תקדין עליון 98(3), 275; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 889). עוד נפסק כי בבוא ביהמ"ש לבחון האם להיענות לבקשה להארכת מועד, עליו להתחשב גם במידת האיחור – ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש טעם מיוחד כבד משקל יותר (בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח', תקדין-מחוזי 2006(2), 7192; בש"א (נצרת) 1625/05 אבראהים נ' אלרחמאן, תקדין-מחוזי 2005(3), 9012).

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).

במקרה זה אין ספק שהתנהגותם של המבקשים אינה נקייה מפגמים, שכן עם קבלת מסמכי התביעה היה עליהם לפעול להגשת ההתנגדות. יחד עם זאת, אין מקום לומר כי מדובר בהתנהגות הגובלת בזלזול וזאת נוכח מצבו הרפואי של המבקש 1 וכן נוכח העובדה שהמבקשים שהו בחו"ל. בנסיבות העניין הרי שמדובר במחדל שיכול לבוא על תיקונו באמצעות פסיקת הוצאות.

אשר להתנגדות עצמה, הרי שהמבקשים אמנם מודים בחוב, אך טוענים כי לא קיבלו את דרישות תשלום החוב ואף לא את מכתב ההתראה, שכן זה נשלח לכתובת הדירה ולא לכתובת מגוריהם כפי שהיא מופיעה ברשומי משרד הפנים. לטענתם, אילו היו מקבלים דרישה לתשלום החוב, היו פועלים מיידת לסילוקו.

אין חולק כי מכתב ההתראה נשלח לכתובת הדירה נשוא החוב ולא לכתובת מגורי המבקשים כפי היא רשומה במרשם האוכלוסין. כידוע, דרישת משלוח ההתראה היא מהותית ולא פרוצדורלית שכן מטרתה להעמיד את הנתבע על ההליכים שננקטו נגדו ולאפשר לו במידת הצורף לצמצם את נזקיו בטרם ייפתחו נגדו הליכים משפטיים. משלוח התראה לכתובת לא רלבנטית של הנתבע חסר נפקות הוא ואף פוגם בהגשת התביעה (ראו: בש"א (ת"א 212218/09 אדלר רון נ' פרטנר (פורסם בנבו) וכן ת"ת 17898-11-1 דיינרס קלוב ישראל בע"מ נ' הפוטה (פורסם בנבו)) . עוד אוסיף כי אף טענות המבקשים באשר לחיובם בריבית, הוצאות ושכ"ט עו"ד בשל אי משלוח דרישת החוב לכתובתם, עשויה להקנות להם טענת הגנה בפני התביעה.

בנסיבות אלה, יש מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן. יחד עם זאת משהמבקשים מודים בסכום קרן החוב, הרי שיש להתנות את קבלת בקשה בהפקדת סכום התביעה בסך של 2,376 ₪.