מנהל מקרקעי ישראל יפצה זוכה במכרז בגין הטעייה

            מבוא

1.         בפניי תביעה לסעד הצהרתי ולסעד כספי, אשר הוגשה על ידי התובע כנגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן גם: "המינהל") וזאת בתוקף תפקידו כמנהל קרקעות המדינה.

2.         עילת התביעה, כך לטענת התובע, הינה הטעיה אשר הטעה אותו המינהל בעת פרסום מכרז לשווק קרקעות בטבריה (להלן: "המכרז") שנערך על ידי המינהל בחודש 9/97.

            במכרז זה, זכה התובע במגרש 72א', שהיה אחד המגרשים ששווקו במסגרת המכרז (להלן: "המגרש").

3.         לטענת התובע, כפי אשר תפורט להלן, באריכות, הוטעה הוא במסמכי המכרז, לחשוב שהמגרש בו זכה, הינו מגרש הממוקם בשטח אחר.

4.         מלכתחילה, הוגשה תביעה לסעד הצהרתי בלבד ולפיה בית המשפט יצהיר, כי התובע זכאי לנצל זכויותיו במכרז על ידי בחירת מגרש חלופי.

5.         בסופו של יום תוקן כתב התביעה, ולסעד ההצהרתי, הוסף סעד חלופי של פיצוי עקב הנזקים אשר נגרמו לתובע וכן, תביעה להשבת כל הסכומים ששולמו למינהל ולשכון ופיתוח.

            יוער, כי התביעה לסעד הצהרתי נזנחה, והצדדים מקדו טענותיהם בשאלת הפיצוי הכספי והשבת הכספים ששולמו.

            עוד יוער, כי בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 2.3.05 הצהירו באי כח הצדדים לפרוטוקול, כי " שיכון ופיתוח החזירו לתובע סך של 58,855 ש"ח וכי המינהל החזיר כספים בסך 43,667 ש"ח".

            טענות התובע

6.         התובע טוען, כי מסמכי המכרז נוסחו באופן מטעה, אשר גרם לו לסבור, כי המגרש בו זכה הינו מגרש שונה מהמגרש אליו התכוון.

            אין מחלוקת בין הצדדים, כי המגרש הינו אכן מגרש 72א', והשאלה היא מה מיקומו של מגרש זה.

            ליתר דיוק, אומר כבר עתה, כי התובע סבר שמגרש 72א' הינו המגרש הגובל ממערב עם שטח ציבורי פתוח (להלן: "השצ"פ"), באזור שווק המגרשים, ואילו בפועל הסתבר, ועל כך אין מחלוקת, כי בין השצ"פ לבין המגרש, מפריד מגרש נוסף שמספרו 73, כך שהתובע לטענתו, התכוון למגרש 73 ולא למגרש 72א'.

7.         התובע כאמור טען שהוטעה על ידי המינהל, וזאת עקב ניסוח כושל של תיאור המגרש במסמכי המכרז ועקב צירוף מפה אשר הציגה את מיקומו של המגרש באופן מטעה.

8.         לפיכך, טוען התובע, כי הוא זכאי להשבת כל הכספים ששילם בצרוף ריבית והצמדה מיום התשלום, וכן לפיצוי בגין נזקי מימון, עוגמת נפש, שווי הערך הכלכלי של המגרש ועוד.

9.         כאן המקום להבהיר, כי בפועל מי שפעל בשם התובע לאורך כל העת, היה בנו זוהר (להלן: "זוהר"), והוא אף זה שנתן תצהיר ונחקר בבית המשפט.

            טענות הנתבע

10.        לטענת הנתבע, מסמכי המכרז היו מדוייקים וברורים ולא היה כל קושי לזהות את המגרש.

            בנוסף, החובה לזהות את המגרש מוטלת על הזוכה במכרז, דהיינו, התובע, ולפיכך ואם טעה התובע, הרי שהטעות נגרמה עקב מחדלו שלו.