מנדלוביץ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע עותר לסכום של 3233 ₪ שזה ההפרש בין הנזק שספג עקב תאונת דרכים לבין הסכום ששולם לו על ידי חב' הביטוח בגין אותו נזק.

אין מחלוקת לגבי נסיבות המקרה והנתבעת קיבלה על עצמה לפצות את התובע בגין כל נזקיו.

עתירתו של התובעת מסתמכת על דו"ח שמאי של מר רוטשטיין אלכס מיום 23.2.11 .

הדו"ח נותן תיאור מלא של הנזקים כולל ירידת ערך. כמו כן התובע נאלץ לשלם 1200 ₪ בגין השמאות.

עמדת הנתבעת היא שעל פי דוח שמאי נגדי שנערכה על ידי הנתבעת, ביום 22.5.11 רכב התובע לא תוקן בהתאם לדו"ח מיום 23.2.11. השמאי מטעם חב' הביטוח, מר אביב שאפשטיין אף התייצב בפני והסביר שלפי הערכתו לא תוקן מכסה מנוע והיו מספר חלקים שלא הוחלפו ברכב.

בסיכומיו, נציג הנתבעת טען שהדוח הנגדי מתאר את הנזק האמיתי של התובע. ושהתובע אכן מודה שהוא תיקן את הרכב בפחות מהעלויות שפורטו בחוות דעת מיום 23.2.11.

וכך סיכם הנציג: "אין ראוי שהתובע יעשה רווח ממקרה הארוע, עלינו לפצותו בגין הנזקים האמיתיים וכך עשינו".

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, החלטתי לקבל את התביעה באופן מלא ולהלן הנימוקים לכך:

1.לא מצאתי טעם בטענת הנתבעת. הנזק שנגרם בתאונה הוא הנזק שאותו ספג התובע. אם התובע מחליט להסתפק בתיקון זול יותר או לוותר על חלקי חילוף חדשים, זו זכותו ואין זה משנה את שיעור הנזק שנגרם לו.

2.לכן, גם אם כל דברי מר שאפשטיין נכונים הם אין לראות את השוני בין הדוח לתיקון כרווח של התובע.

הרי גם תובע שבוחר כלל לא לתקן את רכבו זכאי לקבל פיצוי מהפוגע. כל עוד שהנזק הוכח. אם הוא בוחר שלא לתקן, לא ניתן להגיד שהוא עושה רווח מהתאונה אלא בוחר להשתמש בפיצוי המגיע לו למטרה אחרת וזו זכותו.

3. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 3,233 ₪ בתוספת 750 ₪ עבור הוצאות הדיון. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.