מלכה נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.בפני ערעורה של הגב' מזל מלכה (המערערת) על החלטת וועדה רפואית לערר, לפי חוק לפיצויי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994 (החוק) (הוועדה), אשר בהחלטתה מיום 23.5.10 קבעה – בהליך של החמרה – שיש לאשר למערערת 19% נכות משוקללת (ההחלטה).

2.את הערר ממקד ב"כ המערערת בטענתו לגבי הפיצוי שקיבלה התובעת עבור הנכות הפסיכיאטרית כאשר מבקש הוא להעמיד מול החלטת הוועדה שקבעה למערערת נכות פסיכיאטרית בשיעור 10% תוך יישום סעיף 34 ב', את חוות דעת המומחית לפסיכיאטריה מטעמה של המערערת, ד"ר איזבלה גרינברג, אשר בחוות דעתה קבעה למערערת נכות פסיכיאטרית בשיעור 30% תוך יישום סעיף 34 ד' לנספח לחוק הנ"ל.

3.דין הוא שסמכות בית הדין לדון בערער על החלטה של וועדה רפואית לעררים לפי החוק, מצומצמת ומוגבלת אך ורק לפגמים משפטיים שנפלו בהחלטה של וועדה שכזאת ואין לבית הדין סמכות לדון ולהעביר תחת שבט ביקורתו החלטות בתחום הרפואי המצויות על פי החוק בסמכותה הבלעדית של הוועדה.

4.עיון בהחלטה מלמד שהמערערת נבדקה על ידי הפסיכיאטרית של הוועדה, ד"ר צינצרינסקי נלי (המומחית), ולפי הרישום בפרוטוקול ההחלטה היא ראיינה את המערערת, רשמה את תשובותיה של המערערת לשאלותיה; רשמה את התרשמותה כמומחית מהמערערת והגיעה בסופו של דבר, לאחר שאפיינה את המחלה בתחום זה שהיא מצאה (תסמונת חרדתית כרונית), המבוססת על סימנים קלים של פוסט טראומטיק סטרס דיס אורדר, דבר שלדעתה מגביל את המערערת בהתאמה הסוציאלית שלה. זו הסיבה בסופו של דבר קבעה הוועדה למערערת נכות נפשית בשיעור 10% תוך יישום סעיף 34 ב' לנספח לחוק.

בנוסף לכך לא התעלמה הוועדה מחוות הדעת של ד"ר גרינברג, הממליצה על נכות בגובה 30% תוך יישום סעיף 34 ד' לנספח לחוק, והוועדה אף מסבירה את השוני בין הכרעתה היא ומדוע אין היא מקבלת את מסקנתה של ד"ר גרינברג. לאמור, "אין כרגע סימנים פסיכו פתולוגיים פעילים ותלונות נוספות המעידות על החמרה קשה במצבה. התובעת לא נמצאת בטיפול ומעקב פסיכיאטרי... אין שינוי בנכות הפסיכיאטרי הקשורה לטיפול בגזזת".

5.לא יהא זה למותר לקבוע שעיון בחוות דעת ד"ר גרינברג (נספח ו' לערעור) איננו מלמד מדוע הגיעה היא למסקנתה בדבר יישום סעיף 34 ד' דווקא ואין בו כלל התייחסות לעובדה שמדובר בהליך של החמרה ולפיכך היה מקום לפרט ולהסביר מדוע וממתי ישנה החמרה במצבה הנפשי של המערערת.

6.כך או כך, מדובר פה, אם בכלל, במחלוקת בין רופאים ובעניין זה הלכה פסוקה היא שקובעת חוות דעת הוועדה ועדיפה היא על פני חוות הדעת של רופא מטעמו של הנפגע, במיוחד כאשר הוועדה מתייחסת לחוות הדעת של מומחה הנפגע ומאבחנת את קביעותיה אל מול קביעותיו.

7.משכך, לא מצאתי שנפלה שגגה בחוות דעתה של הוועדה, היינו טעות משפטית הנותנת לבית הדין סמכות להתערב בהחלטה. ומשכך דין הערעור להידחות והוא נדחה בזה.

8.אין צו להוצאות.

ניתן והודע היום י"א חשון תשע"א, 19/10/2010 במעמד הנוכחים.

רמי כהן, נשיא

הוקלד על ידי: אימבר אמסלם