מלכה נ' גם וגם חנות בגדים

פסק דין

1.התובעת הועסקה כמוכרת בחנות השייכת לנתבעת החל ביום 20.2.11 ועד ליום 11.9.12. התובעת מבקשת לקבל זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים בסך כולל של 25,611 ש"ח.

2.התובעת תובעת פיצויי פיטורים בסך של 4,861 ₪; דמי הודעה מוקדמת בסך של 1,900 ₪; דמי נסיעות בסך של 9,576 ₪; פדיון חופשה בסך של 3,370 ₪; דמי הבראה בסך של 1,825 ₪; פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן פנסיה בסך של 2,166 ₪ והשבת כספים שקוזזו בתלוש השכר האחרון בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 931 ₪.

3.הנתבעת טוענת כי התובעת התפטרה ולכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת. באשר לדמי חופשה ודמי הבראה הנתבעת טוענת ששילמה בחודש האחרון רכיבים אלה והציגה בפנינו את תלוש השכר האחרון. לגבי הוצאות נסיעה טוענת הנתבעת כי התובעת התגוררה בסמוך למקום העבודה ולכן אינה זכאית לדמי נסיעה. באשר להפרשות פנסיוניות מודה הנתבעת שסך של 2,000 ₪ מגיעה לתובעת, כאשר לטענתה הסכום הועבר לסוכן ביטוח של הנתבעת והסכום עומד לרשותה של התובעת.

4.השאלות שבמחלוקת הן האם התובעת פוטרה או התפטרה והאם שולמו לה הזכויות הסוציאליות.

5.בדיון היום העידו התובעת ומר אריה כהן, בעלה של גב' איריס כהן בעלת החנות.

6.האם התובעת פוטרה או התפטרה –

התובעת טוענת כי מר אריה כהן פיטר אותה ביום 11.9.12 לאחר ששאלה אותו מפני מה לא שולמו לה דמי חופשה ודמי הבראה בתלוש השכר שקיבלה יום קודם לכן. לטענתה, עקב התעקשותה לקבל את הזכויות המגיעות לה מכיוון שיצאה לקנות שתיה בזמן עבודתה התפתח ויכוח בינה לבין מר כהן ובסופו של הוויכוח הורה לה בצעקות לעזוב את החנות, היא הבינה שהיא פוטרה על ידו. למרות זאת ,למחרת התייצבה לעבודה לאור שיחת טלפון בין נציגת ההסתדרות לבין מר כהן שטען באותו בוקר שהוא לא פיטר את התובעת. כשהתייצבה לעבודה, דרש ממנה, לטענתה, מר כהן את מפתחות החנות והורה לה לעזוב את המקום. בעקבות הוויכוח בין הצדדים הזמין מר כהן משטרה לחנות.

מר כהן טוען כי הוא הגיע לחנות ביום 11.9.12 והתובעת לא היתה בחנות בזמן המשמרת לטענתו הוא כעס כי הוא שהה בחנות במשך 4-5 דקות בזמן שהתובעת שהתה בבית הקפה והתעסקה בטלפון הנייד שלה כאשר הותירה את החנות ללא השגחה. לטענתו הוא לא פיטר את התובעת והיא עזבה את החנות והודיעה כי ברצונה להתפטר. מר כהן אישר שבאותו היום התובעת התלוננה על כך שלא קיבלה את דמי ההבראה, לדבריו הוא השיב לה שהנושא יוסדר אחרי החגים מאחר ורואה החשבון נמצא בחו"ל. לטענתו הציב לתובעת אולטימטום עד השעה 10:30 ביום 12.9.13 להתנצל ולהחזיר את המפתחות (ר' פרוטוקול הדיון, עמ' 13 שורה 12). התובעת התייצבה בשעות הצהריים לעבודתה בחנות ומשלא התנצלה וסירבה למסור את המפתחות הזמין מר כהן ניידת משטרה.

בדו"ח הפעולה של משטרת ישראל נכתב:

"הגענו למקום חברנו למודיע אשר מסר שעבדה אצלנו בחנות בחורה כשנה וחצי והחליט לפטר אותה עקב התנהלותה בחנות והרשלנות שלה לטענתו. העובדת נכחה במקום והזמין אותנו בכדי לקבל את המפתח שלו ושל העסק בחזרה ממנה, העובדת מסרה כי המנהל רוצה לפטר אותה בלי שום מסמך שמראה את זה כמו כן היה ויכוח על עניין של משכורת לקבל לפני החג. העובדת החזירה למודיע את המפתחות של החנות, הוסבר לשני הצדדים שזה עניין של בית משפט והסתדרות, העובדת עזבה את המקום ומסרה שתפנה לבית המשפט. עזבנו את המקום שהכל כשורה. לציין כי בעל העסק לא מעוניין בשום תלונה מכיוון שהחזירה לו את המפתח"

כאן המקום לציין שכבר ביום 12.9.12 בשעות הבוקר התלונן מר כהן במשטרה נגד התובעת ובתלונה אמר:

"אני בעל חנות "גם וגם" בקניון קריית הממשלה בבאר שבע. אתמול בשעה 17:30, בערך, עובדת של החנות בשם מיטל מלכה, ת.ז. 065673030, נייד שלה . . ., כשהגעתי לבקר בחנות, ראיתי אותה יושבת בבית קפה עם הנייד שלה ועם עוד בחור שישב לידה. זה נמצא במרחק של כמה מטרים מהחנות. מיטל נכנסה אחרי לחנות ואז שאלתי אותה למה ישיבה בבית קפה, לא על זה אני משלם לה ואתמול קיבלנו המון סחורה והיה מה לעשות. זאת לא פעם ראשונה שהיא מתחמקת מעבודה וכאלו דברים. במהלך ויכוח היא קיללה אותי ואמרה "עם יחס כזה שאתה נותן לבנות, מי צריך אותך בכלל, אני הולכת הביתה." ביקשתי ממנה להשאיר את המפתחות של החנות והיא סירבה עד שאני אתן לה מכתב פיטורים. שוב ביקשתי את המפתחות בדלת ליד השומר, היא אמרה לי "אתה לא תקבל את המפתחות, חתיכת טוניסאי מסריח, כוס אימא שלך" ואת זה בטוח שמעו. אני התקשרתי למשטרה למוקד 100, לא הסתדרתי, חיכיתי לאשתי עד שהיא הגיעה לחנות בשעה 21:30 עם המפתח וסגרנו את החנות. הבוקר, לפני כ-40 דקות, התקשרה אלי מישהי שאמרה שהיא מהסתדרות או מועצת עובדים. אני ביקשתי ממנה למסור למיטל שהיא תחזיר את המפתחות כי היא עוברת על החוק והיא יכולה לתבוע אותי, אם היא רוצה. אני אמרתי שאני ממתין שעה ולאחר מכן אני אפנה למשטרה. מיטל הגיעה לחנות לאשתי ואמרה לה שהיא לא נותנת את המפתחות ובאה כרגיל בשעה 14:30 לעבודה ועד שאני לא אתן מכתב פיטורין, היא לא תיתן את המפתחות. מיטל קיללה ויצאה החוצה. בינתיים היא עם המפתחות שלי."

להלן תמצית דו"ח המשטרה כפי שהוגש לנו בהסכמה ע"י הצדדים:

"תקציר אירוע:

בכל חנות הגיש תלונה כנגד העובדת אשר אינו מעוניין להעסיק אותה והיא יצאה מהחנות עם מפתחות של העסק ומסרבת להחזיר אותם, פנתה להסתדרות"

"דברי המתלונן:

בעל חנות הגיש תלונה כנגד העובדת אשר אינו מעוניין להעסיק אותה והיא יצאה מהחנות עם מפתחות של העסק ומסרבת להחזיר אותם, פנתה להסתדרות"

7.לאחר ששמענו את הצדדים ובחנו את טענותיהם ובכלל זה את התלונה במשטרה ודו"ח הפעולה של המשטרה, הגענו למסקנה שמר כהן פיטר את התובעת. מר כהן העיד בפנינו כי הציב לתובעת אולטימטום להתנצל ולהשיב את המפתחות עד 10:30. בעדותו הוסיף שהתנהגות התובעת כאשר עזבה את החנות, היא התנהגות חמורה והצביעה על חוסר האחריות וההתרשלות בעבודתה. עדות זו יחד עם עדות התובעת בנוגע לוויכוח בדבר דמי הבראה וחופשה מובילה למסקנה כי התובעת פוטרה ביום 11.9.12. גם אם מר כהן לא אמר בצורה מפורשת ביום 11.9.12 לתובעת כי היא מפוטרת, הרי האולטימטום שהציב לה יחד עם זימון המשטרה מלמדים כי התובעת פוטרה אם לא ביום 11.9.12 אז לכל המאוחר ביום 12.9.12.

לאור זאת התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ועל הנתבעת להשיב לתובעת את דמי ההודעה המוקדמת שקוזזו משכרה האחרון בסך של 982 ₪.