מליח נ' רשת מלונות פתאל- גולדן טוליפ קלאב

החלטה

לפניי בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע, תגובה ותשובה-לתגובה.

את השקפתי בעניין הסמכות המקומית בהקשרים צרכניים פירטתי במקום אחר [א 714188/07 מירס תקשורת בע"מ נ' שמטל בינוי פרויקטים בע"מ מיום 14.10.07].

הנתבעת, שלא ציינה במדויק את האישיות המשפטית שלה, השאירה בלתי-נסתרת את טענת התובעת, הנתמכת על ידי פרסומיה של הנתבעת, כי מדובר בחלק מרשת שלה סניפים, בין השאר, במחוז תל-אביב.

אפילו מדובר באישיות משפטית נפרדת מן הבחינה הפורמאלית, שלה אין סניפים, ואשר מושבה במחוז הדרום בלבד – אין בכך כדי לשנות מתוצאה זו. הבחינה הנה לפי פרשנות תכליתית של דיני הסמכות המקומית, ולא לפי פרשנות פורמאלית של דיני התאגידים. דיני הסמכות המקומית מעדיפים את האינטרס של הלקוח-התובע על האינטרס של הנתבע המוסדי, ומאפשרים לתובע לתבוע במקום שבו יש לנתבע סניף, למרות שמבחינת הנוחות הדיונית של הנתבע, כגון לעניין התייצבות עדים רלבנטיים – היה מקום לילך אחר מקום הסניף של הנתבע שבו התרחשה הפעילות מושא התובענה.

את ההתקשרות בין הצדדים יש לאפיין כלהלן: הנתבעת הזמינה את הציבור, לרבות התובעת, להציע לה הצעות לנפוש במלון של הנתבעת. התובעת הציעה הצעה לרכוש מן הנתבעת חבילת-אירוח כלשהי. הקיבול שעשתה הנתבעת השתכלל במסירתו לתובעת; קרי: במקום מושבה של התובעת [חוק החוזים (חלק כללי), סעיף 5]. לפיכך מקום ההתקשרות הוא מקום מושבה של התובעת בעת הקיבול.

את הנזק מושא התובענה אין לנתק מן ההתקשרות החוזית שבהקשרה אירע; משום שבמחדלים הרשלניים הנטענים שגרמו לו יש גם משום 'אי-התאמה' חוזית.

סיכומו של דבר: הפרספקטיבה הצרכנית היא עיקר בענייננו; והיא מחייבת להעדיף פרשנות משפטית שלא תאלץ לקוח של בית מלון לתבוע את בית המלון במקומו המרוחק של המלון, ועל-ידי-כך תהפוך את התביעה לבלתי-כלכלית, ואת הזכויות שנפגעו-לכאורה – לבלתי-מוגנות-למעשה.

על כן הבקשה להעברת הדיון למחוז הדרום נדחית.

ניתנה היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.