מלון רייך ישלם לאשה ששהתה במלון 1300 ש"ח בגין גניבת חפציה מהחדר

1. על פי כתב התביעה ביום 10.3.07 השתתפו התובעת ובעלה כל השבת באירוע במלון רייך. בצהריים נכנסו לחדרם במלון על מנת לישון ונעלו את הדלת. בערך בשעה 15.00 התעוררו וראו כי הדלת פתוחה כמו גם מגירות ודלתות הארון. מהחדר נגנבו מעיל פרוות שועל, שעון יד, עגילים מוזהבים, תיק אפור ובושם, וכן שני פלאפונים. על פי כתב התביעה במלון לא היו אנשי אבטחה והמצלמות לא פעלו.

על פי כתב ההגנה התובעים שהו בחדרם כשהוא לא נעול והם אחראים ברשלנותם למה שאירע. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובעים לא נתנו כל הודעה כנדרש בסעיף 12(ג) לחוק השומרים. לטענת הנתבעים במלון היה מוצב שומר חמוש בנשק חם שהיה בעמדתו במועד בו התרחשה הגניבה. בכתב ההגנה מוכחש הנזק.

2. לעדות התובעת עליה לא נחקרה היה החדר נעול בעת שהתרחש מקרה הגניבה והמפתח של הדלת היה על השולחן. לטענת התובעת לא היו סימני פריצה במקום ונראה כי למי שנכנס היה מפתח, ויתכן כי מדובר באחד העובדים. לטענתה התרשל המלון בכך שלא הציב איש בטחון במלון.

טענת הנתבע היא כי לנוכח הוראות חוק השומרים אין מקום להטיל כל אחריות על המלון בנסיבות אלו בהיעדר הודעה מצד התובעת על חפצי הערך שבידה. לטענתו אם היה יודע כי במלון מתארח אורח המחזיק חפצי ערך בסכום מסויים או שהיה מסרב לקחת אחריות או שהיה נוקט בהגנות המתאימות. חברות הביטוח אינן מכסות נזקים מסוג זה ובכל מקרה מחוייב המלון לדעת מהו הסיכון כדי לקחת אותו. עוד טוען הנתבע כי המלון עובד על פי חוק ומלון ובו 49 חדרים אינו חייב להחזיק גם איש קבלה וגם מאבטח, ופקידת הקבלה שהיתה במקום היתה חמושה.

3. על פי סעיף סעיף 12(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 " לעניין נכסים של אורח הנמצאים במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר". על פי הוראת סעיף 12(ג) לאותו חוק " היו הנכסים כספים, ניירות ערך או חפצי ערך אחרים, לא יחול סעיף קטן (ב) אלא אם הודיע עליהם האורח לבעל המלון ומסרם, לפי דרישתו להחזקתו". 

הוראת סעיף 12(ב) מהווה חריג לעקרון האחריות הקבוע בחוק השומרים והמתנה את אחריות השומר בהחזקת הנכס (ר' סעיף 1(א) לחוק). ההצדקה לכך טמונה ביכולתו העדיפה של בעל המלון למנוע סיכונים לחפצי אורח הנמצאים במלון גם אם אינו מחזיק בחפצים אלה.

ההבחנה בין הוראת סעיף 12(ב) והוראת סעיף 12(ג) עניינה סוג החפצים הכפופים לתחולת הוראות אלו. כאשר חפצי האורח הם חפצי ערך חלה הוראת סעיף 12(ג) לחוק השומרים ולא הוראת סעיף 12(ב). בהיעדר הודעה לבעל המלון כאמור בסיפא להוראת סעיף 12(ג) אין בעל המלון אחראי לחפצי הערך מכח חוק השומרים.

המבחן אותו קובעת הוראת סעיף 12(ג) הוא מבחן מהותי שעניינו חפצים בעלי ערך כלכלי ניכר, ללא תלות בסוגם. במובחן מהנכסים הכפופים להוראת סעיף 12(ב) הנכסים הכלולים במסגרת הוראת סעיף 12(ג) הינם נכסים בעלי ערך שהסיכון המוטל בגין אובדנם או ניזקם הוא גבוה. בהיעדר ידיעה של בעל המלון אודות הנכסים המוחזקים על ידי האורח גם ההסתברות לדווחי כזב  גדלה עם עליית ערכם של הנכסים. כיוון שכך מתנה המחוקק את האחריות על פי סעיף 12(ג) בראש ובראשונה בידיעה - למניעת דווחי כזב, ובמסירה עם דרישה - על מנת לאפשר לבעל המלון לנקוט את האמצעים הדרושים להקטנת הסיכון לאובדם הנכסים או להינזקם.

4. החפצים שנגנבו מאת התובעת הם פרוות שועל, שעון יד, עגילים מוזהבים, תיק אפור, בושם ושני פלאפונים. האם חפצים אלו הם חפצי ערך במשמעות הוראת סעיף 12(ג)? על פי הנספח לכתב התביעה ערכו של מעיל הפרווה הוא 3000$, של שעון היד האומנותי - 1,500 ש"ח, של העגילים - 500 ש"ח, של תיק האיפור כולל בושם - 1000 ש"ח, ושל שני הטלפונים - 350 ש"ח.

מכל החפצים האמורים לנוכח ערכם סבורה אני כי יש לראות אך בשני הפלאפונים, בעגילים ובתיק האיפור  כחפצים שאינם חפצי ערך.

5. על פי הוראת סעיף 12(ב) לחוק השומרים ככל הנוגע לחפצים שאינם חפצי ערך אחראי בעל המלון כשומר שכר. בין אם מדובר בשומר שכר טפל שעליו הנטל להוכיח כי לא התרשל (ר' סעיף 2(ב) סיפא לחוק השומרים) ובין אם מדובר בשומר שכר עיקרי שפטור אך אם האובדן נגרם " עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן" (ר' הרישא לאותה הוראה), בענייננו לאור עדות התובעת עליה לא נחקרה כי נעלה את החדר, לא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה לעניין הוראה זו. 

6. התובעת לא המציאה קבלות בתמיכה לערך החפצים האמורים הנטען בכתב התביעה ושסכומם הכולל עומד על סך 1850 ש"ח. עם זאת, הנתבע גם לא הציג לתובעת כל שאלה בהקשר זה. בנסיבות אלו אני אומדת את הנזק בסך כ-70% מהסכום הנטען. אני מחייבת איפוא את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 1300 ש"ח. עוד אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 250 ש"ח.

ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ח (20 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.