פסק – דין
בתביעה שלפניי, עותרת התובעת שכנגד (להלן: "אתרים") להשבת תשלומים ששילמה לצורך התקנת מתזים (ספרינקלרים) בחניון כיכר אתרים שבבעלות משותפת של אתרים ושל הנתבעת שכנגד (להלן: "מלון מרינה").
ביום 22.3.01, נחתם הסכם הפעלת החניון בין אתרים לבין חב' אפריקה ישראל בע"מ שהיתה בעלת הזכויות הקודמת לפני מלון מרינה, לבין צד ג' (להלן: "אי.פי.איי" ו/או "המפעילה"). המפעילה התחייבה להפעיל את החניון לתקופה של 5 שנים עם אופציה ל-5 שנים נוספות. בשנת 2005, רכשה מלון מרינה את חלקה בזכויות החניון מחב' אפריקה ישראל בע"מ, ונכנסה בנעליה בכל הקשור להסכם ההפעלה המקורי.
ביום 31.3.06, נחתם הסכם מימוש אופציית הפעלת החניון ל-5 שנים נוספות. ההסכם נחתם בין מלון מרינה, אתרים והמפעילה. בהסכם זה, הוסכם כי תנאי הסכם ההפעלה המקוריים יישארו בעינם.
בתום חמש שנות האופציה, נחתם הסכם נוסף עם המפעילה ביום 31.3.11. הסכם זה נחתם בנפרד, בשני חוזים נפרדים עם אתרים לחוד ועם מלון מרינה לחוד.
בפניי העיד מר יורם חזי מנהל המח' לכיבוי אש ביחידה למניעת דליקות בעיריית ת"א. עד זה הצהיר כי במהלך שנת 2004 נתבקשה מח' כיבוי האש לערוך בחניון ביקורת כחלק מתהליך קבלת רישיון עסק לחניון. מסקנת הביקורת היתה, כי יש להתקין בחניון מערכת מתזים כתנאי לקבלת רישיון עסק. מאז עריכת הביקורת ועד שהותקנו המתזים בפועל, הסכימה מח' כיבוי האש כי יינתן לחניון רישיון עסק זמני, שהותנה בהתקדמות הפרויקט להתקנת מתזים.
מעיון בנספחים שצרף עד התביעה מר איתמר שמעוני מנכ"ל אתרים, עולה כי כבר ביום 13.4.05 שלח מר אלון פישר מנהל פרויקטים אצל אתרים מכתב למפעילה, ובסעיף 2 שבו התייחס לדרישות לצורך קבלת רישיון עסק, וכך הוא כותב בפנייתו:
"עיריית ת"א הודיענו כי הועברו אליכם דרישות להשלמת הטיפול ברישיון העסק, ובין השאר גם דרישות כיבוי אש. הנכם מתבקשים לטפל ולהשלים בדחיפות את כל הדרישות ולקבל את רישיון העסק כמתחייב מכם בחוזה בינינו וכמתחייב בחוק" (הדגשה שלי א.מ.ג).
מר יורם כהן שניהל את החניונים השיב על מכתב זה כבר ב-17.5.05, כי המפעילה ביצעה את כל המטלות של עיריית ת"א והמשטרה, וכל שנותר הוא לטפל בנושא המתזים עפ"י דרישת כיבוי האש. באותו מכתב, לא מציין מר יורם כהן כי הוא איננו סבור שאין זה מתפקידה של המפעילה להתקין את המתזים. נהפוך הוא, מר כהן מסיים את מכתבו באמירה - "אנו נתאם פגישה עם כיבוי אש וניידעך בהקדם".
עפ"י עדותו של מר איתמר שמעוני, נושא המתזים שהיווה תנאי הכרחי לרישיון העסק היה ידוע לו מיד לאחר היכנסו לתפקיד בתחילת שנת 2006 (עמ' 25 לפרו' ש' 3), והיה ידוע לאתרים כבר משנת 2004 עם קבלת הדו"ח הראשוני של כיבוי אש. אתרים צרפה מכתב בודד אחד שהופנה אל מר חנן בר טל ר' אגף נכסים בחב' אפריקה ישראל בע"מ, קודמתה של מלון מרינה בזכויות. במכתב זה מיום 9.5.06, הפנה מר פישר מחב' אתרים את תשומת לבה של אפריקה ישראל למצבו הפיזי הקשה של החניון, ובדרישה הראשונה מתוך 6 דרישות ציין את מערך המתזים שנדרש לצורך קבלת הרישיון. על מכתב זה השיב מר שיף מנהלה ובעליה של מלון מרינה, במכתב מיום 12.6.06, והודיע לראשונה כי מלון מרינה רכשה בספט' 2005 את הזכויות מאפריקה ישראל והיא נכנסת בנעליה. באותו מכתב, ציין כי הבעיה המרכזית של החניון היא מערכת הביוב התת קרקעית שלוקה בעיקר בגלל הזרמת שמנים וחומרים אחרים מתחנת הדלק שבבעלות אתרים, ובסוף מציין מר שיף:
"אנו מצידנו כשותפים בחניון נתרום את חלקנו בהשקעה הדרושה, אך זאת לאחר שתפתרו את בעיית הזרמת הפסולת מתחנת הדלק".
מעבר למכתב שצורף כנספח 7 א' ונענה ע"י המכתב שצורף כנספח 7 ב', לא מצאתי מכתבים נוספים בעניין מערכת המתזים ששוגרו מאתרים אל מלון מרינה. לטענת מר שמעוני, נושא זה עלה בשיחה טלפונית עם מר שיף ביום 28.6.07, מיד ובסמוך לאחר קבלת התגובה בנספח 7 ב'. מר שמעוני ערך תרשומת מאותה שיחה טלפונית וצרף אותה כנספח 8 לתצהיר, מר שיף לא יכל לאשר או להכחיש את אותה שיחה.
זה המקום להזכיר, כי נושא המתזים לא מצא ביטוי בהסכם ההפעלה שהוארך ביום 31.3.06, על אף שבעיית המתזים היתה ידועה לכל הצדדים במועד זה. ביום 26.6.07, כשנה לאחר התכתבות אתרים עם מלון מרינה בעניין המתזים, וכיומיים לפני אותה שיחת טלפון שתרשומת ממנה צורפה כנספח 8 לתצהיר שמעוני, חתמו אתרים והמפעילה על הסכם להתקנת המתזים (להלן: "הסכם המתזים").
על הסכם המתזים אין חתימה מטעם מלון מרינה, הסכם זה כאמור נחתם כיומיים לפני שיחת הטלפון אותה ערך לכאורה מר שמעוני עם מר שיף, ותמהני מדוע השיחה לא נעשתה יומיים לפני החתימה במקום יומיים לאחר החתימה, כשהנעשה כבר הושלם. בהסכם המתזים, בהואיל הרביעי ציינו הצדדים כדלקמן:
"ועל אף שלפי ההסכם ניתנת על המפעיל החובה לשאת בעלות ההתקנה, פנה המפעיל אל אתרים בבקשה כי תישא לפנים משורת הדין בחלק מעלות ההתקנה בחניון ואתרים נענתה לבקשת המפעיל. לפנים משורת הדין ומבלי לפגוע מהתחייבויותיו לפי ההסכם ו/או בכלל, הכל בכפוף לתנאים ולאמור בהסכם זה להלן" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).
מכותרת הסכם המתזים, גילו הצדדים את אומד דעתם הברור והמפורש כי המפעיל צריך היה לשאת בעלות ההתקנה של המתזים על פי הסכם ההתחייבות המקורי. בהסכם ההתקשרות המקורי בסעיף 4 שבו, הסכימו הצדדים כי המפעיל יהיה אחראי להוצאתם וחידושם מפעם לפעם של כל הרישיונות לניהול העסק, וכן התחייב לבצע על חשבונו את כל ההתאמות ככל ובמידה ויידרשו ע"י הרשויות המוסמכות לצורך כך. לטענת מלון מרינה, משמעות תיבת המילים "כל ההתאמות" – פירושו גם למלא אחר דרישת כיבוי האש כחלק מהדרישות לצורך קבלת רישיון עסק.
לטענת המפעילה צד ג', התביעה של אתרים הוגשה באפריל 2008 ולמעלה מ-3 שנים לא מצאה לנכון מלון מרינה לשלוח הודעת צד ג' כנגדה, ועד משלוח הודעת צד ג' מעולם לא קיבלה כל דרישת תשלום. לטענת המפעילה, מערכת המתזים היא מערכת קבועה השייכת לתשתית החניון, היא איננה ניתנת לפירוק ו/או להעברה. אין מדובר בציוד סטנדרטי ו/או בציוד תחזוקתי, אלא במערכת תשתית יקרה ביותר שעלותה כ-800,000 ₪, ולא יעלה על הדעת כי המפעילה שאין לה כל זכויות קניין בחניון תשקיע בתשתית זו. נושא זה היה ברור גם לאתרים וגם למלון מרינה.
באשר לניסוח הסכם המתזים, בהואיל הרביעי שבו, מצהיר מר כוזרי מנהל המפעילה בתצהירו בסעיף 6.2 שבו, כי המפעילה לא ייחסה חשיבות לנוסח ההסכם שעה שאתרים הסכימה לשאת בעלות התקנת מערכת המתזים. למפעילה לא היה כל עניין בניסוח ההסכם אם מדובר במעשה של לפנים משורת הדין, אם לאו. לטענתה, יש לפרש את תיבת המילים בהסכם "כל ההתאמות" באופן מצמצם אשר איננו חל על מערכת מתזים בשווי של כ-800,000 ₪, כפי שלא יעלה על הדעת לחייב את המפעילה להרוס את עמודי החניון ולבנותם מחדש אם היתה באה דרישה כזו לצורך קבלת רישיון העסק. משכתבו הצדדים "כל ההתאמות", כוונתם היתה לתחזוקה שוטפת או לתוספות מינוריות, כפי שנעשה ע"י המפעילה בעת שרכשה מטפים עפ"י דרישת כיבוי האש.
לטענת ב"כ המפעילה בסעיף 3.22 לסיכומיו, אין להסתמך על לשון ההסכם בלבד ויש לבחון את נסיבות כריתת ההסכם כדי להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים (ראה דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל מיום 11.5.06). אכן כך, יש להתחקות אחר אומד דעתם וכוונתם של הצדדים, אך ביהמ"ש יתחקה אחר מקורות רלבנטיים לאומד דעת הצדדים שעה שניסוח ההסכם איננו חד משמעי. לא כך מקום שלשון ההסכם איננה מותירה כל מקום וספק. "בהואיל" הרביעי גילו הצדדים, שהם אתרים והמפעילה, את דעתם באופן נחרץ, כי חובת התקנת המתזים חלה על המפעילה. יתרה מכך, לו אכן החובה המקורית היתה מונחת על כתפי אתרים, מה לה כי תגביל את השתתפותה בסעיף 3 להסכם? בסעיף 3 להסכם, קבעה אתרים סכום תקרה שבו היא מוכנה להשתתף, מעבר לכך, היתה אמורה המפעילה לשלם על חשבונה לקבלן ההתקנה.
עצם קביעת תקרת סכום בסך של 780,000 ₪ + מע"מ, היא הנותנת כי בשלב חתימת ההסכם העריכו הצדדים את עלות העבודה והביעו דעתם כי מי שצריך לשאת בעלות המתזים על פי ההתחייבות החוזית היא המפעילה בלבד. אם על פי טענת צד ג' ואתרים מדובר בעבודות תשתית לחניון שאין על המפעילה לשאת במסגרת התחייבויותיה החוזיות, הרי לא היה בא סעיף 3 להסכם הקובע חד משמעית כי כל עלות התקנה מעבר לתקרת הסכום תהיה מונחת על כתפי המפעילה. כלומר, אחת מהשתיים או שאתרים כבעלת הנכס אחראית על התקנת המערכת ובמקרה זה אין מקום לקבוע תקרת סכום ואתרים עצמה צריכה לשכור את קבלן ההתקנה ולפקח על עבודתו, או שהמפעילה אחראית על התקנת המערכת מכוח הסכם ההתקשרות ואז קיימת השתתפות של אתרים המוגבלת בסכום בלבד. ניסוח סעיף 3 להסכם מלמד כי האפשרות השניה היא זו שהייתה במקרה דנן.