1. בקשת רשות ערעור על פסק הדין בת"ק 1695/07 מיום 12.11.07, של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר). בית משפט קמא פסק כי על המשיב (להלן - "המלון") לפצות את המבקש בסכום של 2,000 ש"ח בגין נזק שנגרם לשיניו בעת שהותו במלון. הבקשה סבה על שיעור הפיצויים.
2. ביום 10.9.06 התארח המבקש במלון. לטענתו, כשיצא מן האמבטיה, החליק, כי לא היה שטיח על הריצפה, נחבל בלסתו, ושלוש משיניו נשברו. קצין הביטחון של המלון רשם בדו"ח על אודות האירוע כי "בשעה שיצא מהמקלחת הוא החליק ונפל על הלסת, האורח דימם מהשיניים הקדמיות למטה, לטענת האורח השיניים זזות. האורח לא ראה רופא, והומלץ לו לפנות לרופא שיניים".
3. בעקבות פנייתו, נתבקש המבקש להגיש למלון הצעת מחיר לתיקון השיניים, והוא שלח שלוש הצעות שונות של רופאי שיניים. ד"ר יעקב לב ארי קבע כי המבקש "נחבל בשיניו הקדמיות התחתונות בבית המלון. אי לכך יש צורך בעקירת 3 שיניים 31; 41; 42, ובביצוע השתלות בשיקום... סה"כ עלות הטיפול היא 18,000 ש"ח"; ד"ר שווימר הציע טיפול תמורת 20,000 ש"ח שייכלול עקירת 4 שיניים, שלושה שתלים, 3 מבנים ו-4 כתרים, וכן טיפול חניכיים, ניקוי אבן וסתימות; ד"ר לנקרי הציע, עבור עקירת 4 שיניים, ביצוע 3 שתלים, וביצוע 4 יחידות שיקום על גבי השתלים, עלות בסך של 21,000 ש"ח.
4. חברת הביטוח של המלון הציעה למבקש סך של 4,000 ש"ח, כפשרה. הוא סירב, והגיש את תביעתו לבית משפט קמא.
5. המלון נמנע מלהגיש כתב הגנה, לא הייתה התייצבות מטעמו לדיון, וניתן פסק דין בהעדרו.
6. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי לא נאמר בדו"ח הקב"ט שהשיניים נשברו. לפי האמור בפסק הדין "במהלך הדיון חשף התובע את שיניו בפני בית המשפט, והתרשמתי ששן אחת חסרה לו. לא ברור אם שן זו נפלה כתוצאה מהיחלשותה עקב המכה הנטענת או שמא הדבר קרה במסגרת אחרת". עם זאת, לאור אי הגשת כתב הגנה ואי התייצבות המלון לדיון, התקבלה התביעה באופן חלקי, והמלון חוייב לשלם למבקש פיצויים בסך של 2,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך של 300 ש"ח.
7. בבקשתו טען המבקש כי בית משפט קמא לא נתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו, וקבע שרירותית את אשר קבע, על סמך מראה עיניו, בסתירה לחוות הדעת של רופאי השיניים. המבקש טען גם על כך שבית משפט קמא פסק לו סכום קטן מזה שהציעה לו חברת הביטוח כפשרה, ועל כך שלא קיבל את מלוא תביעתו, שלה היה זכאי בשל אי הגשת כתב הגנה מטעם המלון.
8. המלון נמנע גם הפעם הזאת ליתן תגובה לבקשת הרשות לערער.
החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
9. דין הערעור להתקבל. בית משפט קמא קבע כי המבקש זכאי לפסק דין על יסוד כתב התביעה, מכיוון שהמלון לא התייצב לדיון (תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976), אולם סייג זאת על סמך האמור בסיפא של התקנה, כי מתן פסק הדין מותנה בכך שהתובע יצהיר בפני בית המשפט על אמיתות האמור בכתב התביעה.
10. דומני כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי להתעלמותו של המלון מן התביעה. ראשית, לא זו בלבד שהמלון לא התייצב לדיון, אלא נמנע מהגשת כתב הגנה. מחדלו זה אמור להביא לתחולתה של הוראת תקנה 10 לתקנות הנ"ל: "נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, להזמין את בעלי הדין לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם גם אם לא הוגש כתב הגנה כאמור". משלא ראה בית משפט קמא לעשות כאמור בסיפא, שומה היה לפעול כאמור ברישא. שנית, גם על-פי תקנה 11, משנמנע בית המשפט מלדרוש מן המבקש להצהיר על אמיתות האמור בכתב תביעתו, לא היה זה נכון שלא לראות את טענותיו כטענות שיש בהן ממש. שלישית, בין אם הצהיר המבקש על נזקיו בבית משפט קמא ובין אם לאו, הרי שהיו באמתחתו ראיות משמעותיות להוכחת תביעתו: דוח שרשם הקב"ט על עצם קרות האירוע, ו-3 הצעות מחיר שניתנו בתכוף מאת רופאי שיניים. ראיות אלו אמנם אינן בחינת "כזה ראה וקדש" (אחת מן השלוש ניכר שהיא מתייחסת לטיפול שחורג מן הנזק שנגרם במלון, אך לפחות לגבי שתיים אין סיבה לפקפק ברצינותן). ברם, כשמנגד לא נעשה ניסיון כלשהו להפריכן ולא באה ראשית ראיה מצידו של המלון, הרי שהמבקש עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.
11. לפיכך הנני סבור כי היה על בית המשפט ליתן למבקש את הסעד שביקש על יסוד כתב תביעתו, במלואו, ולא לנסות להעריך את שיעור הפיצוי שיש לפסוק לטובת המבקש על-פי שיקול דעתו של בית המשפט.
12. החלטתי אפוא לקבל את הערעור. המלון ישלם למבקש פיצויים כסכום תביעתו, בסך של 17,800 ש"ח, וכן יישא בהוצאות המשפט בשתי הערכאות בסך כולל של 500 ש"ח.
ניתן היום, ד' באדר א תשס"ח (10 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.