מלול נ' ר.ב. אור דור השקעות בע"מ

החלטה

לפני בקשה למתן צו זמני לעיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 01-24001-14-3, הליכים לפינוי המבקש משתי חנויות ומרתף אשר מחזיק המבקש בבניין ברחוב אלנבי 122 בתל-אביב (החנויות והמרתף יכונו ביחד להלן: "החנות"), וזאת עד למתן פסק הדין בהמרצת הפתיחה שהגיש המבקש ומתבררת בתיק זה.

מהתיאור בבקשה ובהמרצת הפתיחה עולה כי בהליך משפטי קודם אשר התנהל בין הצדדים הושג בין הצדדים ביום 29.11.12 הסדר גישור אשר קבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסדר הגישור"). לפי הסדר הגישור, התחייב המבקש לפנות את החנות עד ליום 28.2.14 וזאת כנגד תשלום "דמי פינוי" על ידי המשיבה. עוד נקבע בהסכם הגישור כי לשם קביעת "דמי הפינוי" ימונה שמאי, ונקבעו הסדרים להבטחת תשלום דמי הפינוי למבקש לפי קביעת השמאי כנגד פינוי החנות. על יסוד הסדר הגישור מונה השמאי יגאל אברהמוב (להלן: "השמאי"), ובשומה מיום 28.1.13 קבע השמאי כי שווי הבעלות בחנות כריקות ופנויות עומד על 2,060,000 ₪.

בהמרצת הפתיחה עותר המבקש לסעד הצהרתי לביטול השמאות של השמאי ומינוי שמאי אחר תחתיו, לחילופין לתיקון השומה בהגדלה ניכרת של שווי החנות, ולחילופי חילופין למתן זכות סירוב למבקש לרכישת החנות והותרתו כדייר מוגן בחנות. כיוון שבינתיים חלף מועד הפינוי שנקבע בהסדר הגישור, והמשיבה נקטה בהליכי הוצאה לפועל לאכיפת הסדר הגישור לפינוי המבקש, עותר המבקש בבקשה זו לצו זמני לעיכוב הליכי הפינוי עד למתן פסק הדין בהמרצת הפתיחה.

לאחר עיון בטענות המבקש אני דוחה את הבקשה בלא צורך בתגובה ומטעמים אלו:

ראשית, הליכי הפינוי מתבססים על הסכם שקבל תוקף של פסק דין לפני כשנה וחצי, אשר לא הוגש עליו כל ערעור ואף לא הוגשה כל תביעה אחרת לביטולו. לא בנקל יינתן צו לעיכוב ביצוע פסק דין במצב שכזה.

שנית, המבקש לא טורח לציין שהסדר הגישור הינו שלב נוסף בהליך משפטי ארוך שהתברר בתיקים רבים. כך, למשל, עוד ביום 27.9.12 ניתן פסק דין לפיו המבקש איננו דייר מוגן במרתף ועליו לפנותו לאלתר (תיק מספר 51112-10-10).

שלישית, לטענת המבקש שווי החנות כפי שנקבע על ידי השמאי איננו מאפשר לו לרכוש מקום חלופי, ברם אין בהסכם הגישור כל רמז לקשר בין התחייבות המבקש לפינוי לבין האופן בו ינהל עסקיו לאחר מכן.

רביעית, לטענת המבקש דורשת המשיבה סכומי עתק עבור הבניין ואפשר שבכלל זנחה את רצונה לבצע בבניין עבודות בנייה, אלא שגם בעניין זה אין בהסכם הגישור כל מגבלה לאשר תעשה המשיבה בחנות לאחר הפינוי.

חמישית, לטענת המבקש יש לבטל את קביעת השמאי שכן איננה מבטאת את שוויה האמתי של החנות והליך השמאות פגע בזכויותיו הבסיסיות של המבקש. טענה זו הינה למעשה הטענה עליה מתבססת המרצת הפתיחה, אלא שאפילו תתקבל, במלואה, יזכה המבקש לסעד כספי. הליך הפינוי לא יגרע מאום מהאפשרות שתעמוד למבקש לסעד כספי ואין טענה כזו בבקשה. מאידך, ניתן לברר את כל טענות המבקש בהמרצת הפתיחה גם לאחר פינוי החנות.

וששית, המבקש טוען שמאזן הנוחות נוטה לזכותו, אך מתעלם מכך שהוא עצמו הסכים והתחייב לפנות את החנות ב- 28.2.14, כי הייתה לו שהות של למעלה משנה וחצי להיערך לכך, וכי באותה מידה עמדה למשיבה הזכות להסתמך על התחייבות המבקש לפינוי החנות במועד שנקבע.

נוכח כל האמור לעיל, אינני מוצא כל הצדקה למתן הצו הזמני ולפיכך הבקשה נדחית, כאמור, בלא צורך בתגובה.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.