מלאך נ' גוזלן

פסק דין

תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,400 ₪.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

הנתבע שכר את שירותיו של התובע לשם ייצוגו בעקבות תאונה שאירעה לו וחתם על שני הסכמי שכר טרחה, האחד לייצוגו בהליכים נגד המוסד לביטוח לאומי והשני לייצוגו בתביעת נזיקין. הליך זה עניינו בתביעת הנזיקין.

התובע הגיש בשם הנתבע תביעת נזיקין לבית משפט השלום בירושלים, כשאחד הנתבעים בתביעה זו הוא חברה בבעלות אחיו של הנתבע. התובע טיפל בתביעה זו עד לשלב בו הוצעה לצדדים הצעת פשרה מטעם בית המשפט, בסכום של 9,000 ₪. הנתבע נבדק על ידי מומחה מטעמו וכן על ידי מומחה מטעם בית המשפט ואף נשא בחלק שנקבע לו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט. כן העביר הנתבע לתובע תלושי שכר וטופסי 106 לצורך ניהול התיק.

הצדדים חלוקים בינהם בשאלות עובדתיות שונות שיפורטו בהמשך, אולם אין מחלוקת כי לאחר שניתנה הצעת הפשרה האמורה, הנתבע לא רצה לקדם עוד את תביעתו ובפנייה ביום 26.5.10, נדרש על ידי התובע לשלם שכ"ט עו"ד של 1,800 ₪ בתוספת מע"מ, שהם 20% מהצעת הפשרה שהציע בית המשפט (נספח ג' לכתב התביעה). כמו כן הובהר לו באותו מכתב, כי אם לא יודיע כיצד ברצונו לקדם את ההליך ולא ישלם את הסכום האמור, יתפטר התובע מייצוגו וידרוש תשלום של שכ"ט ריאלי. הנתבע ניתק כל קשר עם התובע ובעקבות כך הוגשה תביעה זו. התביעה הנזיקית שהוגשה בשם הנתבע נמחקה מחוסר מעש ביום 24.5.11.

המחלוקות בין הצדדים

בכתב ההגנה, טען הנתבע, כי הוא מראש התנגד להגשת תביעה כנגד אחיו וכל העת סבר כי ההליך היחידי בעניינו הוא כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ובערר על החלטתו ועל כן סבר כי גם בדיקות המומחים והמסמכים שנדרש להעביר הם במסגרת הליך זה. הנתבע טען, כי קיבל פיצוי בגין אובדן כושר עבודה מחברת הביטוח ועל כן לא היה כלל מקום להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח ועל כן התובע לא זכאי לכל שכ"ט בגין עבודה שביצע בניגוד לרצונו של הנתבע. מכל מקום לטענת הנתבע, השכר המקסימלי המגיע לתובע הוא 1,800 ₪ והוא חולק על דרישת התובע הן לעניין שעות העבודה שהושקעו והן לעניין השכר לשעה שנדרש בגינן.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן, האם לאורך כל ההליך הנזיקי, סבר הנתבע כי למעשה מנוהל עבורו הליך כנגד המל"ל; האם טרם הגשת תביעת הנזיקין של הנתבע, הבהיר הנתבע כי אינו מעוניין להגיש תביעת נזיקין כנגד אחיו; האם לאורך הטיפול בהליך הבהיר עמדתו זו או האם הפעם הראשונה בה ביקש לבטל את התביעה הנזיקית, הייתה בשיחת טלפון ביום 2.3.10. כפועל יוצא מכך יש להכריע בשאלה, אם זכאי התובע לקבל שכ"ט מן הנתבע ואם כן, שנויה במחלוקת השאלה, אם רשאי התובע לדרוש שכ"ט בסכום שדרש.

העדויות שהובאו בפני

בפני העידו התובע והנתבע וכן אחיו של הנתבע. התובע במסגרת השלמה לחקירה ראשית, הגיש את טופס הפתיחה של תיק נזקי הגוף שנרשם על ידו בעניינו של הנתבע (ת/1) וממנו עולה כי כבר בשלב ראשוני זה, ידע התובע כי הנתבע הועסק על ידי אחיו באמצעות חברה של אחיו (נ.ר.מ. עבודות אינסטלציה בע"מ, להלן: "החברה של אחיו" או "עבודות אינסטלציה"), שעבדה כקבלן משנה של חברה נוספת בשם פ. הרשקוביץ בע"מ (חברה בבעלות פיני הרשקוביץ שלטענת הנתבע, הוא חבר שלו).

מן העדות עלה, כי לגרסת התובע, הסביר לנתבע כי ככל שלעבודות אינסטלציה יש ביטוח חבות, הרי שחברת הביטוח תנהל את ההגנה ותישא במרבית הסכום שייפסק (ע' 5 ש' 14,15). התובע העיד עוד, כי לא הייתה מעולם תביעה בבית הדין לעבודה, אלא רק הליכים במל"ל (וועדה רפואית וועדת ערר). התובע העיד עוד, כי לפני 2.3.10, לא קיבל כל פנייה מהנתבע להפסיק את התביעה הנזיקית בעניינו. התובע טען כי לא סביר כי במשך כשנתיים בהן התנהלה התביעה הנזיקית, לא הצליח התובע להבהיר כי אינו מעוניין לנהלה ואילו אכן היה ממש בטענה זו, היה התובע שולח מכתב או אף פונה לעו"ד בעניין זה. לטענת התובע, הסיבה האמיתית לרצונו של התובע להפסיק לנהל את ההליך בענייננו, הייתה אי שביעות רצונו מגובה הצעת הפשרה שהוצעה.

הנתבע, בעדותו, הסכים כי חתם על שני הסכמים עם התובע, אחד לעניין תביעת נכות מעבודה ואחד לעניין תביעת נזיקין. ההסכמים סומנו ת/2 ו- ת/3. הנתבע טען כי ידע על הגשת התביעה נגד עבודות אינסטלציה, כשאחיו קיבל את התביעה (ע' 8 ש' 14-16). כשנשאל אם הבין כי התביעה לא הייתה נגד אחיו ונגד פיני הרשקוביץ באופן אישי, אלא נגד החברות בבעלותם ונגד חברות הביטוח של חברות אלה, השיב:

"לא, נגד חברות הביטוח לא הוגש שום דבר. גם במידה והתביעה נגד חברת הביטוח שלהם, ההשתתפות העצמית יותר גדולה כך שמבחינתי התביעה יוצאת מהכיס שלהם. חברת הביטוח בסכום של 9,000 ₪ לא מעניינת אותי. אני מתייחס לזה כאל תביעה נגדם." (ע' 8 ש' 21-24).

הנתבע נשאל, למה התכוון כשציין בתצהיר הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, כי הסכים לתבוע את חברות הביטוח והשיב, כי מבחינתו חברות הביטוח הן "ביטוח מנהלים וביטוח לאומי" (ע' 9 ש' 11,12). יחד עם זאת אישר כי כשהגיע אל התובע, כבר קיבל פיצוי בגין אובדן כושר עבודה, כלומר שעניין זה לא היה בטיפולו של התובע (ע' 9 בסוף וע' 10 ש' 1,2).

הנתבע טען, כי התיק בעניינו לא נוהל כראוי שכן לא ייתכן שהצעת הפשרה הייתה כה נמוכה (ע' 12 ש' 9-11). הנתבע טען, כי העובדה כי מומחה בית המשפט קבע לו רק 5% נכות נובעת אף היא מהתנהלות לא נכונה של התובע (ע' 12, בסוף 13 ש' 1-5). כן חזר הנתבע והתעקש כי היעד שלו כשפנה לתובע היה תביעה כנגד ביטוח המנהלים בלבד (ע' 13 ש' 9,10).

תשומת ליבו של הנתבע הוסבה לכך, שנתן שלוש גרסאות שונות להתרחשות התאונה. לתובע סיפר כי נפל לתעלה, כשנבדק אצל ד"ר טיין אמר כי קפץ מגדר ולמומחה מטעם בית המשפט אמר כי הייתה לו תאונת דרכים (ע' 13 ש' 14-26). הנתבע לא יכול היה להסביר זאת, אולם טען כי לא כך אמר למומחה.

הנתבע נשאל לעניין חברת הביטוח של אחיו וטען כי לאחיו היה ביטוח, ולראיה הנתבע קיבל כסף בגין הנכות. אולם כשנשאל ספציפית לגבי ביטוח צד שלישי השיב כי הוא מאמין שיש לו אך איננו יודע זאת. (ע' 14 ש' 18-22).

הנתבע נשאל, מדוע בתצהיר שצירף לבקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, לא ציין כי טעה לחשוב שמדובר בתביעה נגד ביטוח לאומי והשיב "נכון אני בן אדם טיפש" (ע' 15 ש' 21). אחר כך אמר: "טענתי מה שראיתי לנכון. לנהל משפט ולבטל פסק דין. הגרסה שלי היא בהתאם למצב בו אני עומד באותו רגע...." (ע' 16 ש' 10,11).

אחיו של הנתבע העיד אף הוא ואישר כי מרגע שקיבל את התביעה היה בקשר עם הנתבע בעניין זה (ע' 15 ש' 26; ע' 17 ש' 1; ש' 20-26). כלומר אין ספק כי הנתבע ידע כי מתנהלת תביעה כנגד החברה של אחיו.