החלטה
בפני בקשת הנתבע לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.
המבקש משתית את בקשתו, בין היתר, על העובדה שהמשיבה היא חברה, ולא אדם, ומטעם זה, לטענתו, קמה חזקה לחיובה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים מיוחדים לסתור. לטענת המבקש, מצבה הכלכלי של המשיבה בכי רע, ולא יאפשר תשלום הוצאות המבקש ככל שתידחה התביעה.
לטענת המשיבים, המבקש קיבל מטעם המשיבים ובסמוך לפני הגשת הבקשה, סכום של 500,000 ש"ח, אותו יידרש להפחית מסכום התביעה.
לטענת המשיבים, סיכויי התביעה גבוהים, וכתב התביעה מגלה עילות איתנות לנזקים שגרם להם המבקש. המשיבים מפנים בעניין זה להחלטת הבורר מיום 14.01.12 (נספח ה לכתב התביעה), ולהסכמים עם מר תורג'מן, שהיה בעל כתב הרשאה להפעלת מכון רישוי מאת משרד התחבורה (נספח ז' לכתב התביעה).
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מקבלת את הבקשה.
תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת לאמור:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."
ככלל, אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה.
ראה: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פד"י נא(3) 577, 629.
עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר.
תכלית תקנה 519 לתקנות, למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים, וזאת מבלי שתוגבל הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. כדברי כב' השופט מלצר:
"בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט".
ראה: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.02.09, פורסם בנבו).
ככלל ניתן לומר כי "הוראת תקנה 519 הנ"ל מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה'נגרר' להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, לבין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית-המשפט בכדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך המשפטי".
ראה: רע"א 8010/01 מימון נ. אלדן, דינים ועוד סב' עמ' 94.
וראה גם: ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פד"י מז(3) 846, 850; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה שביעית, התשס"ג - 2003), 555-556).נ\
הוראת חוק נוספת, המסדירה מתן ערובה להוצאות נתבע מצויה, בסעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט – 1999, הקובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".