החלטה
ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשל"צ (כב' השופטת איריס לושי-עבודי), החלטה במ"ת 22145-06-11, אשר דחתה בקשת העורר לבטל את מעצר הבית בו הוא נתון.
כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים: האחד – תקיפה סתם כלפי בנו, השני – תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות והשלישי – איומים.
עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 7/6/11 תקף העורר את בנו כשבעט בו, היכה אותו באגרופיו בבטנו ובידו, כתוצאה מכך נפל המתלונן על מדרגות הבית. משניסה המתלונן לחמוק מן העורר, תפס אותו העורר ובעט בו מספר פעמים בישבנו ובמקומות שונים בגופו. המתלונן נס לבית השכנים, התקשר לאמו וביקש ממנה להזעיק את המשטרה.
יום קודם לכן פנה העורר למתלוננת בצעקות כי תגהץ לו את בגדיו, עת החל ויכוח במהלכו תפס העורר בחוזקה בידה ובחולצתה של המתלוננת אשר עזבה במהירות את הבית.
עפ"י האישום השלישי, במועדים שונים העורר איים על המתלונן כי ישבור כיסא על ראשו וישבור את ראשו.
העורר נעצר וכבר ביום 10/6/11 שוחרר לחלופת מעצר בבית אחיו, הותר לו לצאת לעבודה בפיקוח אחיו כשבימ"ש קמא סבר כי בהרחקתו של העורר ממקום מגורי המתלוננת ובתנאים שנקבעו יש כדי להפיג את מסוכנותו.
תנאי השחרור הוארכו משהוגש כתב האישום ביום 14/6/11.
ביום 19/6/11 הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה והוגש תסקיר על מנת לבחון האם קיימת התאמה בתנאי השחרור.
תסקיר ראשון הוגש לביהמ"ש ביום 4/8/11. שירות המבחן התרשם כי מדובר בעורר בעל תפיסה ודפוסי חשיבה שמרניים בכל הקשור לדרכי התנהלותו הזוגית וההורית. עוד התרשם כי מדובר בבעל עמדות נוקשות, כוחניות, שתלטניות ורכושניות אשר עשויות לגרום להתנהלות תוקפנית וכוחנית במערכת היחסים בין בני המשפחה.
נוכח ההתרשמות המפורטת מעלה, סבר שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון להישנות הבעייתיות בהתנהגותו של העורר כלפי בני משפחתו ולא בא בהמלצה על שינוי בתנאים המגבילים, כך שיחזור למגורים בביתו בלוד בסמוך למתלוננים.
מאחר ובימ"ש קמא ביקש משירות המבחן לבדוק אפשרות של שינוי התנאים המגבילים ולא חזרתו של העורר לעיר לוד, נתבקשה השלמת תסקיר ותסקיר משלים הוגש ביום 19/8/11.
בתקופה זו שוחח שירות המבחן עם המתלוננת אשר העלתה בפני שירות המבחן מסכת של אלימות והתעללות מתמשכת לאורך כל שנות הנישואים כלפיה וכלפי הילדים, אווירת פחד וטרור במהלך השנים וחשש גם בהיותו של העורר מרוחק ממנה.
שירות המבחן כתב כי השיחה עם המתלוננת חיזקה את התרשמותו המפורטת בתסקיר הראשון ולפיכך לא בא בהמלצה לבטל את תנאי מעצר הבית תוך ציון כי הגבולות החיצוניים מהווים אלמנט הרתעתי החיוני בשלב זה לצמצום הסיכון שעדיין קיים.
ב"כ העורר טוען כי שגה בימ"ש קמא משדחה בקשתו של העורר לבטל את מעצר הבית כשלא התייחס לסמיכות הזמנים שבין הגשתה של תביעה על ידי המתלוננת בביהמ"ש לענייני משפחה, להגשת התלונה נשוא הערר, כי עיון בתסקיר שירות המבחן מעלה כי מסקנת שירות המבחן מתבססת על תחושות סובייקטיביות של המתלוננת, כי יש מקום ליתן אמון בעורר ולהקל עליו כפי שהוקלו חלקית תנאי מעצרו ולהעתר לבקשתו לבטל את תנאי מעצר הבית.
ב"כ המשיבה הפנתה להודעות המתלוננים במשטרה מהן עולה כי האלימות, הן האלימות הפיזית והן האלימות המילולית, היתה, לכאורה, מנת חלקם של בני המשפחה במהלך השנים. עוד נטען כי הבן המתלונן, בהודעתו במשטרה, מסר כי אביו נקמן והוא חושש כי ינסה לפגוע בו לאור הגשת התלונה.
הלכה היא כי סטייה מתסקירים שליליים ומהמלצות שליליות של שירות המבחן תעשה רק במקרים נדירים.
כפי שנפסק בבש"פ 8891/09 אדיס אקלום נ' מדינת ישראל:
"שומה על בית-המשפט לבדוק בכל מקרה חלופת מעצר.
במקרה שבפני, לאור רמת הסיכון העתידית של העורר כלפי המתלוננת ולאור תסקירי שירות המבחן מהם עולה, כי העורר שולל לחלוטין את מעשי האלימות הפיזית והמילולית שהמתלוננת מייחסת לו, מתקשה ליטול אחריות ונוטה להציג עצמו באורח חיובי, לאור העובדה, כי חלק מהמחלוקות בין בני הזוג טרם יושבו ופחדה של המתלוננת מהעורר ועצם בחירתה לחיות במהלך החודשים האחרונים במעון לנשים מוכות, שוכנעתי, כי הסכנה הנשקפת מהעורר לאור מעשיו כלפי המתלוננת, מצדיקה את השארתו במעצר עד תום ההליכים. נראה, כי שלומה וביטחונה של המתלוננת גוברים בענייננו על נסיבותיו האישיות של העורר".