מינהל מקרקעי ישראל -ת"א נ' אבו קטיפאן ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה אשר הוגשה ע"י רשות הפיתוח באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (להלן- "התובע") כנגד ה"ה יונס, שרה וריבחי אבו קטיפיאן (להלן- "הנתבעים") לפינוי, סילוק יד והריסה.

2.א.התובע טוען בכתב התביעה המתוקן, כי הנתבעים פלשו למקרקעין הידועים כחלקה 10 בגוש 3972 וחלקה 29 בגוש 3967 (להלן- "המקרקעין") אשר הם מקרקעי ישראל על פי הגדרתם בחוק יסוד מקרקעי ישראל התש"ך-1960 ומנוהלים מכוחו ע"י התובע וכי הם מחזיקים בהם שלא כדין.

ב.התובע טוען, כי הנתבעים בנו במקרקעין ללא הסכמתו וללא היתר בניה כדין שלושה מבני מגורים ושתי סככות אשר באחת מהן הם או מי מהם משתמשים כתחנת דלק וכן נטעו צמחייה.

ג.חרף פניות התובע לנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין הם ממשיכים להחזיק ולהשתמש בהם שלא כדין.

לפיכך הוגשה התביעה.

3.א.הנתבעים מכחישים טענות התובע. לטענתם, הוגשה התביעה בחוסר תום לב מבלי לפרט כל הפרטים הרלבנטיים.

ב.הנתבעים הם משפחה המתגוררת בנכס נשוא התביעה למעלה מ- 15 שנים.

הנתבעים לא פלשו למקרקעין אלא קיבלו רשות להתיישב בהם מנציג התובע ו/או גורם שלטוני אחר ויש לראותם, כבעלי רישיון מכללא.

התובע יחד עם משרד הבינוי והשיכון והוועדה המקומית לתכנון ובניה הכינו תכנית בנין עיר לד/1300/4 (להלן: "התב"ע") אשר אושרה למתן תוקף המותירה המבנים נשוא התביעה במקרקעין ומתירה השימוש בהם למגורים.

הנתבעים הסתמכו על מצגי התובע והוציאו כספים לבנית הנכס.

ג.הנתבעים מכחישים, כי התובע פנה אליהם בדרישה לפנותם. לטענתם, שיתפו עמו פעולה מתוך ידיעה, כי בכוונתו לקיים התחייבויותיו להקצות להם את המקרקעין. הרישיון שניתן להם אינו ניתן לביטול שכן, השביחו המקרקעין בהסתמך על מצגי התובע.

אם תתקבל התביעה, יש להתנות הפינוי בתשלום עבור דיור חלוף או שווי הבניה בשוק החופשי.

4.לאחר שקראתי כתבי הטענות, התצהירים ונספחיהם, שמעתי חקירות העדים, קראתי סיכומי ב"כ הצדדים ועיינתי בפסיקה רלבנטית, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

להלן נימוקיי:

א.למעשה אין מחלוקת בין הצדדים, כי רשות הפיתוח היא הבעלים של המקרקעין [סעיף 3 לתצהיר מפקח התובע, מר עמיר גילת (להלן: "המפקח") ונסחי הרישום נספח 1 לתצהירו, סעיף 11 לכתב ההגנה]. לפיכך, המקרקעין הם מקרקעי ישראל (סעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל).

זכותו של התובע לנהל את המקרקעין וכן להגיש תביעות בשם בעליהם נקבעה בסעיף 2(א) לחוק מנהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960.

סעיף 2 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן- "החוק") קובע:

"הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם".

סעיף 16 לחוק קובע: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".