פסק דין
עניינה של התביעה שלפניי, סילוק יד ממקרקעין שביחס אליהם נחתם הסכם פיתוח בין התובע ובין הנתבעת, כאשר בפועל הפיתוח בקרקע לא נעשה וההסכם בוטל על ידי התובע.
רקע וטענות הצדדים
1.התובע, כמי שמנהל את קרקעות המדינה, התקשר ביום 12.5.96 עם הנתבעת בהסכם פיתוח הנוגע למקרקעין המצויים בגוש 3031 חלקה 3(חלק), מגרש 28 לפי תוכנית מפורטת מס' 2/171/03/8 (להלן:- "המקרקעין" או "המגרש").
בהתאם להסכם, היה על הנתבעת להקים במגרש, בתוך המועדים הנקובים בהסכם, מפעל לשטיחים, כאשר בהתאם להסכם, היה על הנתבעת להשלים בניית המפעל עד ליום 1.5.99, כשלאחר מכן, בכפוף למילוי התחייבויות הנתבעת לפתח את המגרש, אמור היה להיחתם עם הנתבעת הסכם חכירה בנוגע למגרש. בהתאם לתנאי ההסכם, אם לא תעמוד הנתבעת בתנאי הסכם הפיתוח ולא תשלים בניית המפעל במועד, יהווה הדבר הפרה יסודית של ההסכם, אשר תזכה את התובע בביטולו של ההסכם.
עוד יצויין, כי התקשרותה של הנתבעת עם התובע בהסכם הפיתוח היתה ללא מכרז, בהתאם להמלצת משרד המסחר והתעשייה. הנתבעת שילמה את מלוא התמורה החוזית וקיבלה לידיה את החזקה במגרש לצורך פיתוחו.
2.התובע טוען, כי הנתבעת לא עמדה בתנאי הסכם הפיתוח וכלל לא החלה בעבודות הבניה במגרש. התובע נתן לנתבעת מספר ארכות להשלמת עבודות הבניה, אשר לא החלה למעשה, ופניות התובע לקבלת הסברים לאיחור לא נענו ולפיכך הודיע התובע לנתבעת במכתב מיום 30.12.04 על ביטולו של ההסכם.
לאור ביטול ההסכם והיות ובמגרש הונחו מיטלטלין השייכים לנתבעת, עותר התובע לפינוי הנתבעת מהמקרקעין, כאשר התובע טוען בנוסף, כי הנתבעת חייבת לשלם לו דמי שימוש ראויים על התקופה בה החזיקה במקרקעין, אלא שלעניין זה התבקש פיצול סעדים, כך שנושא דמי השימוש אינו מתברר לפניי.
3.היות והתביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, הגישה הנתבעת בקשת רשות להגן.
בבקשתה העלתה הנתבעת שתי טענות עיקריות:
ראשית טוענת הנתבעת, כי ההסכם בוטל שלא כדין, כאשר הסכם זה עודנו בתוקף וגם הביטול שנעשה - לא נעשה בכפוף להשבת כספים ששולמו על חשבון תמורת ההסכם ואף לא נעשה דיווח לרשויות המס בדבר ביטול ההסכם.
לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי החלה בתכנונו של המגרש ואף התקשרה בהסכם עם חברה קבלנית לביצוע עבודת הבניה. החברה הקבלנית הכניסה לנכס חומרים והקימה מבנה טרומי.
כשנה לאחר שזכתה הנתבעת במכרז, נגרם למפעל של הנתבעת המצוי ביבנה נזק, זאת שעה שנגרמה שריפה למפעלה של הנתבעת ביבנה, שריפה שכילתה כליל את המפעל. לכן, פנתה הנתבעת אל התובע וקיבלה ארכות בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם הפיתוח.
בסופו של דבר, הודיע התובע על ביטולו של ההסכם בשלהי שנת 2004. לטענת הנתבעת, השתהה התובע בביטול ההסכם, שעה שעשה זאת כשמונה שנים לאחר כריתתו, כשבכל אותו זמן, כספה של הנתבעת שולם ולמעשה התובע אינו עושה מאומה על מנת לשווק את המגרש או לעמוד על ביטולו של ההסכם, זאת כשגם התביעה דנא הוגשה כשנתיים וחצי לאחר מסירת הודעת הביטול.
הנתבעת טוענת, כי לתובע אמנם עמדה זכות הביטול, אלא שהתובע לא עמד על זכותו זו וכל נזק לא יגרם לתובע כיום, כשפועל התקיימו נימוקים המצדיקים הארכת הסכם הפיתוח ומנגד - ביטולו כיום יגרום לנזק כלכלי כבד לנתבעת.
הנתבעת עותרת לפיכך להותרתו של הסכם הפיתוח על כנו, עקב השיהוי בביטולו אשר נעשה בחוסר תום לב.
4.רשמת בית המשפט (כתוארה אז) קיבלה את בקשת הרשות להגן שהוגשה, אך התנתה אותה בהפקדת ערובה, אשר הופקדה.
5.במסגרת שמיעת הראיות לפניי, העידה מטעם התובע הגב' נעמה יוסף ומטעם הנתבעת העיד תחילה מר אהרון ירושלמי, אחד מבעליה של הנתבעת. בהמשך, זמן רב לאחר שהעדים האמורים העידו, העיד בעל מניות נוסף בנתבעת מר יהושע ארד, ששהה בחו"ל.
לאחר סיום עדותו של מר ארד, ביקש ב"כ הנתבעת להעיד את ב"כ התובע, עו"ד אל עמי, שכן בהתאם לטענת הנתבעת, ביקש התובע לשווק את המגרש בסמוך למועד הדיון, דבר יש בו כדי ללמד, שאין לתובע מניעה לשווק את המגרש.
בית המשפט לא אפשר העדתו של עו"ד אל עמי ואף לא אפשר בשלב מאוחר יותר את עדותו של ב"כ הנתבעת, עו"ד כהן, בעניין זה, כאשר שתי העדויות מתייחסות לשיחות שנוהלו עם עו"ד עייני,שהוא ב"כ של רוכש פוטנציאלי למגרש, אשר טען לפני ב"כ הצדדים (כל אחד בנפרד), כי הוא מעוניין בהתקשרות עם מי מהצדדים לשם רכישת המגרש.