מינהל מקרקעי ישראל נ' רחמים ואח'

פסק דין

הנתבעת 2 מחזיקה במקרקעין המצויים במושב רווחה כברת רשות בהתאם לחוזה משבצת (חוזה משולש) אשר נחתם ביום 30.12.02.

לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבע 1 הקים בית מגורים על חלקות ב'/ג' בהן לא ניתן לעשות שימוש למגורים, ללא קבלת הסכמת התובע ובניגוד להוראות הסכם המשבצת. המדובר במקרקעין המצויים בגוש 2954 חלקה 50 במושב רווחה.

לכתב התביעה צורף, כנספח ב', תשריט של המקרקעין ועליו סימון המקום בו בנה הנתבע 1 את בית המגורים. כן צורפו, כנספח ד', תצלומים של המקום.

לטענת התובע, פעולות הנתבעים מהוות הפרה של הסכם המשבצת וכן מהוות שימוש חורג במקרקעין.

לפיכך, התובע עתר למתן סעדים הכוללים צווים לפינוי והריסה של יחידת המגורים שנבנתה על ידי הנתבע 1 במקרקעין ואיסור שימוש במקרקעין לצרכים שאינם לחקלאות.

לטענת הנתבע 1 בכתב ההגנה, הוא מחזיק במקרקעין כבר רשות, מכוח הסכמת התובע במסגרת החוזה המשולש אשר מסרה המקרקעין למושב רווחה ומכוח החזקה מרובת שנים בנכס, שעה שניתן להורי הנתבע 1 אישור מפורש להחזיק ולהשתמש בנחלה.

הנתבע 1 הכחיש ביצוע הפרות של ההסכם המשולש וכן הכחיש הטענה כי מדובר בשימוש חורג.

הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה, כי לנוכח פניית הנתבע 1 אליה להקמת בית במרכז המושב הובהר לו כי יוכל לבנות בית מגורים במשק אימו, בכפוף לאישורי והיתרי הרשויות המוסמכות. הנתבעת 2 אף הודיעה כי לא תתנגד ליתן הסכמתה ולחתום על היתרי בניה שיגיש לה הנתבע 1.

הנתבעת 2 טוענת כי לא התירה לנתבע 1 להקים ביתו בחלקות חקלאיות ואם ייקבע כי הופר הסכם המשבצת הרי שהנתבע 1 בפעולותיו הוא שגרם להפרה.

הנתבעת 2 הודיעה, כי היא תמלא אחר כל פסק דין שיינתן בתיק.

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר בנימין כהן, מפקח במינהל, לו צורף הסכם המשבצת וכן דוחות פיקוח המלמדים על גילוי הקמתו של בית מגורים בחלקות ב'/ג' בהן לא ניתן לעשות שימוש שאינו חקלאי ללא הסכמת המינהל.

הנתבע 1 מסר בתצהיר העדות הראשית, כי מכוח היותו בנם של בעלי הזכויות בנחלה, ניתנה לו הסכמת המושב להקמת בית בקרקע.

הנתבע 1 מתאר מהלך הדברים אשר במסגרתו הוא התגורר בבית מקצועי במושב, אשר נהרס על ידי וועד המושב. לנוכח פנייתו לוועד המושב החדש, ניתן לו אישור כי הוא זכאי לקבל בית מקצועי חדש, ללא תשלום. נוכח פניות חוזרות לוועד המושב לגבי הקמת ביתו, המליץ לו וועד המושב לבנות את ביתו בחלקה ב' של ההורים מאחר ובכוונתם לעשות בהמשך הרחבה בשטח זה והוא הסכים לכך.

לגרסת הנתבע 1, הוא קיבל אישור וועד המושב, אשר גם סייע בהכנת השטח ובהתקנת חשמל ומים וסלילת שביל המשך מהמושב אל המקום. באותו מקום הוא הציב קרוואן למגורים.

לטענת הנתבע 1, המקרקעין הם חלק ממכלול המקרקעין של הרחבת מושב רווחה לבני המושב באמצעות פיתוח ושיווק מגרשים לבנייה.

מטעמה של הנתבעת 2 הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שלום יפרח, יו"ר הוועד הממונה של המושב, אשר חזר בתצהירו על גרסת הנתבעת 2 כפי שהובאה בכתב ההגנה מטעמה.

בדיון שנערך בפניי העידו נציג התובע, מר בנימין כהן, הנתבע 1, מר יונה לוי (אשר שימש כיו"ר וועד המושב בעבר) ומר שלום יפרח.

לאחר שבחנתי את העדויות ואת הראיות שהוגשו ושקלתי טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם מצאתי שיש לקבל התביעה.

עדות נציג התובע לפיה מדובר במקרקעין אשר ייעודם חקלאי, לא נסתרה. מכל מקום, בהתאם לתנאי ההסכם המשולש (הסכם המשבצת) המקרקעין ניתנו לצרכי חקלאות ולצרכים המפורטים בהסכם בלבד. מכאן, שאין לנתבעים כל רשות מהתובע לעשות במקרקעין שימוש למגורים או שימוש אחר שאינו חקלאי.