מינהל מקרקעי ישראל נ' מרכז חינוכי לבנות

החלטה

1. בקשה לדחיה על הסף של חלקה הארי של התביעה מחמת התיישנות, הבטחה מנהלית, ושיהוי: הוגשו תגובה ותשובה.

טענת ההתיישנות מתייחסת לחוב דמי חכירה לתקופת כל השנים שמעבר לשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. יש הבדל ניכר בין גובה החוב השנתי אם נלך לשיטת התובע ולשיטת הנתבעת, כאשר מקור הפער בטענות הנתבעת ביחס לתחולת החלטות 767 ו 1097 של המנהל וטענות לגבי הבטחות מנהליות ביחס לגובה דמי החכירה. מכל מקום ביחס לתקופת השנים לגביהן נתבעים דמי החכירה – מדובר על חוב נטען של דמי חכירה שנתיים לשיטת המנהל , החל מ 1995(!).

2. הבקשה המפורטת באה בגדרה של בקשת רשות להתגונן. התבקש לדחות על הסף חלק הארי של החוב הנטען בתביעה. אותו חלק שבתביעה לגביו התבקשה הדחיה עולה כדי 1,008,892 ₪. התבקש ליתן רשות להתגונן ביחס ליתרת התביעה. גם באשר לנימוקי הבקשה למתן רשות להגן מגלה הבקשה המפורטת "משנה סדורה" , אך היות ובבקשה לרשות להתגונן ביחס לתביעה כולה תכריע כב' הרשמת, לא אדרש לה.

3. במה שקשור להבטחה מנהלית ושיהוי בודאי שאין להיעתר לבקשה כבקשה לדחיה על הסף, כאשר הטענות שמורות לגופן. הטענות להבטחה מנהלית אכן טעונות ליבון עובדתי וככאלו אינן כשרות להתברר במסגרת בקשה לדחיה על הסף .

ובמה שקשור לשיהוי – תחולתו של מוסד זה בדין האזרחי כעילה עצמאית לדחיית תובענה שהוגשה במועד מבחינת דין ההתיישנות - צומצמה ביותר. ואם יש לקבל טענת ההתיישנות – הרי לגבי אותו חלק בתביעה שהתיישן ממילא אין צורך בטענת השיהוי.

עיין: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נגד הוועדה המקומית תכנון ובניה ירושלים פ"ד נז(5) 433.

איני טוען שאין נפקות לשיהוי: יכול למשל ותהא לו נפקות במישור הראייתי, ויכול לעתים שמחזק הוא טענות של בעל דין לגופן. אך לא אדרש לטענה זו כעילה עצמאית לסילוק על הסף.

4. אין בדעתי להכריע כעת אף בטענת ההתיישנות כטענת סף. תגובת המינהל (הלאקונית יש לומר) ביחס להתישנות החוב לתקופה שלפני 7 השנים עובר להגשת התביעה, כמו גם ביחס לבקשה כולה, מסתפקת בהפניה כללית להלכה הידועה שעל בית המשפט לנקוט זהירות בטרם יסלק תביעה על הסף. לגופן של טענות תשובה נטענת טענה אחת: במסגרת התכתבויות בין הצדדים הודתה הנתבעת בקיום זכות התובע, וחל אפוא סע' 9 לחוק ההתיישנות. המנהל מצרף מכתב אחד לרפואה מ 2005 של מנהלה האדמיניסטרטיבי של הנתבעת. בשלב זה, לא ברור כלל שמדובר בהודאה בזכות כשיטת התובע , בוודאי לא בגובה דמי החכירה השנתיים הנתבעים לשיטת המנהל, והענין יוותר לבירור בהליך העיקרי. הייתי מצפה אמנם שכאשר עסקינן בבקשה מפורטת, וטענת התיישנות שאינה נראית מופרכת על פניה, לא יסתפק המינהל במכתב אחד לרפואה שמשמעותו כהודאה בזכות אינה ברורה ואווידנטית בבחינת "ראה למשל" כפי הילוכה של התגובה. אולם בשלב זה אכן די בסיכוי קלוש להצלחת התובענה על מנת שלא תתקבל הבקשה כבקשה לדחיה על הסף. בנוסף, ולא כשיקול בלעדי, אף הבקשה אינה מפרטת באופן ברור כיצד בדיוק חילצו את הסכום שמבוקשת לגביו דחיה על הסף.

5. ניתן אמנם לעתים לפצל ולהורות על בירור עובדתי נפרד ומקדים בטענות לסילוק על הסף בטרם בירור התביעה לגופה. אולם הדבר ייעשה לעתים נדירות יחסית, כאשר חרף הפיצול יש בדבר כדי לייעל הבירור, או כאשר הטענה כה חזקה שראויה היא לבירור נפרד, שכן בבירור התביעה העיקרית יש כדי להכביד. במקרה זה בירור התביעה העיקרית ובירור טענות הסף כרוך באותה מסכת עובדתית ומשפטית ופיצול דיוני מעין זה רק יסרבל. אין בדעתי לילך בדרך זו.

6. אני דוחה אפוא הבקשה לסילוק על הסף, כאשר כל הטענות שבה שמורות לגופן להליך העיקרי. המזכירות תעביר לכב' הרשמת הבקשה למתן הרשות להתגונן. בשים לב למפורט בפסקה הקודמת ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"א, 16 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.