מינהל מקרקעי ישראל נ' מולאי ואח'

פסק דין

רקע

עניינו של פסק דין זה הוא בשתי תובענות:

תיק מס' 34246-12-10 – תביעת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") נגד אבנר מולאי (להלן: "הנתבע") ומנוחה – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (להלן: "המושב" או "האגודה"); תיק מס' 41038-05-11 – תביעת המושב כנגד הנתבע.

תביעת המינהל

תביעת המינהל היא למתן צו עשה וצו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע ועל המושב להפסיק כל שימוש במקרקעין שאינו שימוש חקלאי, לפנות כל מבנה, מפעל לייצור משטחי עץ, בית מלאכה, והתקנה שעל המקרקעין, ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש חורג במקרקעין ולקיים כל מבנה או מפעל לייצור משטחי עץ או כל עסק שאינו מאושר על ידי המינהל וליתן החלטה על פיצול סעדים.

על פי כתב התביעה, הנתבע הינו חבר באגודת המושב ובעל זכויות בנחלה הידועה כמשק 21 (להלן: "הנחלה"). הרשות להימצאות המושב במקרקעין קיימת מכח רשות שניתנה לו בחוזה שכירות דו צדדי מתחדש, שנכרת בין המינהל למושב בשנת 2006 (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, מטרת השכירות היא ניצול השטח העליון של הקרקע לצורכי חקלאות בלבד, הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרה חקלאית בלבד. ההסכם אוסר על האגודה להעביר לאחר את זכויותיה, ללא רשות מראש ובכתב מהמינהל.

נטען, כי בסיורים שערך מפקח מטעם המינהל, בשנים 2007 ו- 2010, עלה שהנתבעים (הנתבע והמושב) הקימו בנחלה מפעל לייצור משטחי עץ וזאת ללא קבלת היתר כדין ומבלי שניתן אישור המינהל לכך. המינהל טוען, שבכך הפרו הנתבע והמושב את ההסכם בהפרה יסודית וזאת גם בכך שהם השכירו את המקרקעין לצד שלישי, בניגוד לקבוע בהסכם. השימוש החורג נעשה בלא שניתנה לכך הסכמת המינהל, כמתחייב על פי ההסכם והדין. נטען כי, משהתקבל הנתבע לחבר באגודת המושב, הוא חייב בהתחייבויות האגודה וזאת על פי סעיף 15ב לפקודת האגודות השיתופיות. עוד נטען, שהשימוש החורג מהווה הפרה של חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), דבר המהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה.

בכתב הגנתו טוען המושב, שלנתבע ניתן היתר כדין להקמת מבנה חקלאי בשטח של כ- 2,000 מ"ר בנחלה, בחלקה ב שהיא בשטח של כ- 20 דונם. טוען המושב, שהנתבע פנה אליו כדי לעשות במבנה שימוש לתיקון וייצור משטחים ואריזות לחקלאות ובאסיפה הכללית של האגודה הוחלט לאשר את בקשתו ובהתאם לכך, נחתם ביום 13.1.09, הסכם למתן היתר לשימוש כאמור במבנה (להלן: "הסכם השימוש"). המושב התנה את מתן ההסכמה בכך שיעלה בידי הנתבע להשיג את כל ההיתרים הנדרשים ובהסכם נכתב במפורש שהנתבע לא יהיה רשאי לעשות כל שימוש בטרם קבלת ההיתרים על פי דין. עוד הוסכם, כי תוקפו של ההסכם מותנה באישור לשימוש חורג מהמינהל ובקבלת כל ההיתרים כדין. על כן, אם ייקבע שהנתבע עשה במבנה שימוש חורג, הרי יש בכך הפרה יסודית של הסכם השימוש, המקים לאגודה את הזכות לבטלו. משהוברר לאגודה שהנתבע אכן עשה שימוש חורג, היא ביטלה את ההסכם עמו.

עוד טוענת האגודה, כי מאז שנחתם הסכם השימוש, אישרה הועדה המקומית לתכנון ובנייה את השימוש החורג וניתן אישור עקרוני של המינהל למתן ההיתר. האגודה גם טוענת, כי היא יידעה את המינהל במעשיו של הנתבע. האגודה נקטה בכל אמצעי סביר שברשותה על מנת למנוע את השימוש החורג ולכן, לא נפל כל דופי בהתנהלותה.

הנתבע טוען בכתב הגנתו, כי הוא אינו מבצע שימוש חורג וכי היתר הבנייה התיר לו שימוש לבית אריזה, לאחסון משטחים וקרטונים, וכן לשיווק אפרסקים. לעניין הסכם השימוש, טוען הנתבע, כי המדובר הוא בהסכם אופציה אשר לא השתכלל "לדרכי מימוש", כלשונו של נתבע.

תביעת המושב

תביעת המושב הוגשה כ- 5 חודשים לאחר תביעת המינהל. בתביעתו עותר המושב למתן צו לסילוק יד ולפינוי הנתבע מן הקרקע, אשר הוגדרה בכתב התביעה כגוש 1700, חלקה 13, בשטח של כ- 20 דונם ועליו מבנה בשטח של כ- 2,000 מ"ר, על שטח משבצת המושב. האגודה מדגישה בתביעתה, כי הסכם השימוש הינו בכפוף להשגת האישורים וההיתרים הנדרשים לצורך הקמת מפעל לתיקון, לייצור משטחי עץ ואריזות וכי נאסר על הנתבע לעשות שימוש בטרם קבלת אותם ההיתרים על פי דין. טוענת האגודה, כי בשל התנהלותו של הנתבע, סירב המינהל ביום 1.11.10, לחתום על תכניות להקמת מגרש קט רגל במושב ובוטל מענק תקציבי שיועד לכך והכספים הופנו למושב אחר. מוסיפה האגודה וטוענת, כי לנתבע נשלח מכתב התראה על מנת שיחדל מן השימוש החורג, אך הואיל והנתבע לא עשה כן, החליטה האגודה, בישיבת ועד, מיום 23.12.10, לבטל את הסכם השימוש, וזאת בשל הפרתו היסודית על ידי הנתבע. האגודה הודיעה לנתבע על ביטול ההסכם במכתב מיום 4.1.11. כן מעדכנת האגודה בכתב תביעתה, כי ביום 10.1.11, החליטה ועדת המשנה המחוזית לדחות את בקשתו של הנתבע לשימוש חורג, אך הנתבע סירב להפסיק את הפעילות בנחלה. התנהלותו של הנתבע, מהווה הפרת חובה חקוקה. לטענת האגודה, הואיל והיא בעלת הזכויות בכל השטח של משבצת האגודה, מכח ההסכם המשולש שנחתם בין המינהל, הסוכנות והמושב, הרי מקום בו הפר הנתבע את הסכם הרישיון בהפרה יסודית, זכאית האגודה לדרוש את סילוק ידו של הנתבע מן הקרקע והחזרת החזקה בה לאגודה.

בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע כנגד תביעת המושב, מצהיר הנתבע, כי השימוש שנעשה בסככה הוא כבית אריזה וכמקום לאחסון קרטונים ומשטחים חקלאיים וכי המדובר הוא בשימוש מותר. עוד כותב הנתבע, כי הגם שהוא סבור שפעילות שעניינה תיקון משטחים חקלאיים מהווה פעילות חקלאית, הוא החליט לפעול לקבלת הסכמת האגודה והמינהל וועדות התכנון לצורך כך. אכן, האגודה והמינהל הסכימו לדבר ומכאן פנייתו של הנתבע לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. עקב תקלה, העברת החומר בין הועדה המקומית לוועדה המחוזי התעכבה כשנה ומחצה. לטענת הנתבע, ביטול הסכם השימוש אינו כדין באשר הוא לא הובא לאישור האסיפה הכללית של האגודה. הנתבע טוען בתצהירו, כי נציגי המושב התייצבו לדיון בוועדה המחוזית, הציגו תמונה עובדתית לא נכונה, כאילו שהמבנה משמש בעיקרו כמפעל לייצור משטחי עץ ולכן הועדה דחתה את בקשתו של הנתבע.

טענות המינהל

להלן, בתמצית, טענותיו של המינהל, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיו:

1.הנתבע הקים בנחלה (שזו חלקה ב המשויכת למשק 21) מפעל לייצור משטחי עץ, מבלי שניתן על כך אישור המינהל. למרות דרישת המינהל, הנתבעים לא הפסיקו את השימוש החורג והנתבע ממשיך את הפעילות בין בעצמו ובין באמצעות אחרים.

2.המינהל פנה למושב ולנתבע בדרישה להפסיק את השימוש החורג, אך שימוש זה לא פסק.

3.הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, בהחלטתה מיום 10.1.11, דחתה את בקשתו של הנתבע לשימוש חורג. מפרוטוקול הועדה עולה, שהבקשה הייתה לשימוש חורג בשטח של 144 מ"ר. בפועל, המדובר הוא במבנה בגודל של כ- 1,990 מ"ר ובשטח נוסף של כ- 6,700 מ"ר מסביב למבנה, בהם מבוצע השימוש החורג. הועדה כתבה בהחלטתה, כי לאחר קבלת הבהרות מן הנתבע ונציגי ועד המושב, ולאחר שחברי הועדה עיינו בדוחות הפיקוח של היחידה המחוזית לפיקוח על הבנייה, סבורה הועדה שאופי והיקף הפעילות שעיקרה אחסון ושיפוץ משטחי עץ ברוב המבנה הקיים, אינם עולים בקנה אחד עם פרטי הבקשה ועם המידתיות הנדרשת של פעילות לא חקלאית בקרקע חקלאית. על כן, החליטה הועדה לדחות את הבקשה.

4.הועדה הגישה כנגד הנתבע, האגודה ואחרים, כתב אישום, בעילה של שימוש במבנה ללא היתר, כאשר המעשים המיוחסים לנתבע הם שימוש כמפעל לייצור משטחי עץ, מחסן מסחרי לארגזים, אחסון משטחים והצבת מכולות. אעיר אנוכי, כי על פי עדכון שנתקבל מב"כ האגודה, ביום 6.2.11, הוברר שההליכים הפליליים הסתיימו בהרשעתו של הנתבע דנא ושל אחרים, בין היתר, על שימוש במקרקעין בדרך של ייצור משטחי עץ. אתייחס לכך בהמשך הדברים.