מינהל מקרקעי ישראל חיפה נ' מועצה מקומית קרית טבעון-חוק עזר ואח'

החלטה

1.ביום 21.3.13 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על המשיבות 1 ו-2 לעשות כל שינוי במקרקעין הידועים כחלקה 46 בגוש 10607, המצויים בגן המייסדים בקרית טבעון (להלן – "המקרקעין"). ביום 21.3.13 נעתרתי לבקשה וניתן צו מניעה במעמד צד אחד.

בהמשך, ביום 9.4.13 התבקש צו נוסף כלפי המשיב 3, וביום 10.4.13 נעתרתי גם לבקשה זו, והוריתי כי צו המניעה שניתן ביום 21.3.13 יחול אף על משיב זה.

2.דיון בבקשה נקבע ליום 4.4.13, אך לבקשת הצדדים נדחה והתקיים ביום 3.6.13.

בהתאמה ובהסכמה הוארך המועד להגשת תגובת המשיבים.

3.ביום 2.6.13, ערב הדיון במעמד שני הצדדים, הוגשה תגובת המשיבה 1 בלבד לבקשה; לתגובה לא צורף תצהיר ולא צורף לה כל מסמך, למעט סיכום פגישה שהתקיימה בין נציגי המשיבה 1 לנציגי מבקשת ביום 21.4.13.

מטעם המשיבה 2 או המשיב 3 לא הוגש דבר.

4.כאמור, ביום 3.6.13 התקיים דיון במעמד הצדדים וב"כ, במסגרתו נחקר המצהיר מטעמה של המבקשת. בסיום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, ואכן ב"כ המבקשת הגישה סיכומיה ביום 5.6.13, ב"כ המשיבה 1 הגיש סיכומיו ביום 6.6.13 וב"כ המשיבה 2 הודיע ביום 6.6.13 כי הוא מצטרף לסיכומי המשיבה 1.

5.בתמצית, טוענת המבקשת בבקשתה ובתצהיר מטעמה, כי היא בעלת הזכויות במקרקעין, כי בשנות ה-60 הוקמו מבנים במקרקעין ללא ידיעתה וללא הסכמתה, כי לא הרשתה למשיבים או למי מהם לעשות שימוש במקרקעין, אלא לפרק זמן קצר ביותר לפני כעשר שנים, וכי מדוחות פיקוח שנעשו בחודשים האחרונים עולה, כי המשיבים עומדים לעשות שימוש במקרקעין שלא כדין.

על כן, ביקשה המבקשת לאסור על המשיבים מלעשות כל שימוש כאמור, וזאת עד לסיום הדיון בתובענתה העיקרית, שהינה תביעה לסילוק ידם מהמקרקעין וכן דרישה לסעדים נוספים.

6.לתמיכה בטענותיה צירפה המבקשת, בין היתר, נסח מלשכת רישום המקרקעין, וכן דוחות פיקוח שנערכו ע"י מר רוב אבידן, המצהיר מטעמה.

7.מטעמם של המשיבים לא הוגש כל תצהיר; עיקר תגובתה של המשיבה 1 נסובה סביב סברתה, כי ב"כ המבקשת פועלת בניגוד להנחיות לקוחה-המבקשת, כי המשיבה 1 והמבקשת מנהלים דיונים מחוץ לכותלי בית המשפט, וכי הובטח למשיבה 1 שהנושא ייבדק וההליך יבוטל.

מעבר לכך, ועניינית לגוף הבקשה, טוענת המשיבה 1, כי המבנים אשר במקרקעין הוקמו על ידה בשנות ה-60', כי היא משכירה מבנים אלה מזה שנים לצדדי ג' שונים, וכי בקשת המבקשת, כמו גם תביעתה, לוקים בשיהוי ניכר.

8.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את חקירת המצהיר מטעמה של המבקשת, נחה דעתי כי דין צווי המניעה שהוצאו ביום 21.3.13 וביום 10.4.13 להיוותר על כנם עד להחלטה אחרת בתיק זה.

9.המבקשת הוכיחה זכות לכאורה, היא בעלת הזכויות במקרקעין, היא לא התירה למי מהמשיבים לעשות בהם שימוש בתקופה האחרונה, אף בתקופה האחרונה אין מי מהמשיבים עושה במקרקעין שימוש, ומהנתונים בשטח ניראה כי מי מהמשיבים עומד לעשות במקרקעין שימוש, שלא כדין, כאמור. העיד על כך המצהיר מטעמה של המבקשת, אשר ביצע את ביקורי השטח וערך את דוחות הפיקוח שצורפו.

10.טענותיה של המשיבה 1 בדבר אי הסכמות פנימיות בין המבקשת למייצגיה אינם מעניינו של בית המשפט, בפרט כאשר לא הוכחו כלל ועיקר ובמיוחד כאשר ב"כ המבקשת טוענת, נחרצות, שעמדת הפרקליטות היא על דעת המבקשת על כל גורמיה הרלוונטיים.

סיכום הפגישה שצורף לתגובת המשיבה 1 אינו מלמד על כל הוראה מטעמו של מנכ"ל המבקשת לחדול מניהולו של הליך זה, כטענת המשיבה 1, וכל שנאמר בו הוא כי יעשה ניסיון למצוא דרך המאפשרת הפעלת המקום.

בפועל, וכפי שנאמר ע"י ב"כ המבקשת בדיון, עמדת המבקשת היא כאמור בבקשה; משמע, ככל שנעשה ניסיון מאז הפגישה ביום 21.4.13 ועד למועד הדיון - הוא לא צלח, לעת הזו.

בנוסף, טענותיה של המשיבה 1 כי היא הקימה את המבנים בשנות ה-60', כי הותר לה להשכירם וכו' – כולן טענות עובדתיות הדורשות תצהיר, אשר לא הוגש כאמור. אף לא הוגשה כל אסמכתא אחרת לדבר.

מכאן, שכל טענותיה של המשיבה 1 נותרו טענות בעלמא, ואין למי מהמשיבים כל טענה או ראשית ראיה אחרות מאלה שהוצגו ע"י המבקשת.