מינאוי ואח' נ' בלסטרה

פסק דין

בפני תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו לרכבם כפועל יוצא מתאונה מיום 13/5/10.

1. לטענת התובעים, עת נסעו ברחוב שמואל יחיאני, לאחר פניה לרחוב זה, רכב מסוג אוטובוס הנהוג על ידי הנתבע, ביצע פניה ימינה לכוון רחוב ציהתלי ובמהלך הפניה חלקו האחורי סטה לכיוון שמאל, חדר לנתיב הנסיעה שלהם ופגע ברכבם בחלקו השמאלי הקדמי עם החלק האחורי השמאלי של רכבו. לטענת התובעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע הואיל ולא ביצע את הפניה באופן זהיר ומשכך, סטה חלקו האחורי של האוטובוס לתוך הנתיב שלהם .לפיכך,לטענת התובעים, יש להשית על הנתבע את נזקיהם בהתאם לחוות דעת שמאית.

2.לטענת הנתבע, אין הוא אחראי לתאונה הואיל ושני הרכבים היו במהלך פניה. זאת ועוד, לטענתו הנזק אשר עליו הצביע התובע אינו עולה בקנה אחד עם הפגיעה ברכבו , שכן, לטענתו נפגעו הן הפגוש הקדמי השמאלי והן, הפנס ולא יתכן כי הפנס אשר הוא פנימי יותר מהפגוש נפגע בתאונה. הנתבע אף טען כי לא היו במקום התאונה שברים של הפנס.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעים והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני לרבות חוות דעת שמאי אשר בדק את רכבם של התובעים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

5.תחילה ,באשר לאחריות לתאונה – אמנם במסגרת כתב ההגנה הכחיש הנתבע את האחריות לתאונה באופן גורף ומבלי להסביר מדוע אינו אחראי ואולם, עדותו בפני , לא זו בלבד שאינה תומכת בהכחשה זו, אלא שיש בה משום הודיה באחריותו לאירוע.

כך, הנתבע העיד כי :"כמו שהוא אמר, הוא פנה ימינה וגם אני פניתי ימינה. הייתה נגיעה בינו לבינו. פניתי ימינה, לאוטובוס בסיבוב יש נטיה קלה שמאלה. .." (עמ' 1 שורות 19-20)

עוד העיד הנתבע כי :"לא הרגשתי שפגעתי בתובע ולכן המשכתי בנסיעה. לא נסעתי מהר, אני מוריד ילדים בדרך. אני מעריך שנסעתי כ- 20-30 קמ"ש בצומת" (עמ' 2 שורות 1-2).

מעדותו של הנתבע נמצאנו למדים כי אמנם האוטובוס שלו סטה לכיוון שמאל תוך כדי הפניה ובכך, יש חיזוק לגירסת התובעים. זאת ועוד, הנתבע העיד כי לא הרגיש בפגיעה כלל וכן, כי נסע במהירות 20-30 קמ"ש בצומת – מהירות אשר אינה סבירה בעליל לאוטובוס המסיע ילדים והמבצע פניה . על מהירות נסיעתו של הנתבע ניתן אף ללמוד מכך, שכאמור לא הרגיש כלל בפגיעה.

בנוסף לאמור, העידו שני התובעים באופן ברור ועדותם היתה אמינה בעיני כי התאונה אירעה עת סטה חלקו השמאלי של רכב הנתבע לכיוון נתיב הנסיעה שלהם ופגע בהם.

לאור האמור ,הנני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם והוכיחו את אחריות הנתבע לתאונה.

6.לשאלת הנזק – התובעים הגישו חוות דעת התומכת בשומת הנזק עליו הצביעו. אציין כי השומה אין בה משום קביעה בשאלה האם אמנם אירע נזק זה בתאונה אלא שהיא שמה נזק כפי שהתובעים הצביעו עליו. התובעים טענו כי כלל הנזק נגרם בתאונה ואילו הנתבע טען כי אין מקורו של הנזק בתאונה.

אינני מקבלת את טענתו של הנתבע – תחילה, הנתבע אינו תומך טענתו בכל ראיה מלבד ניסיון להפנות אל ההיגיון ולפיו לא יתכן כי הפנס יפגע שכן הוא ממוקם פנימית יותר לפגוש ומעליו. לענין זה- השיב התובע ויש ממש בתשובתו כי הפגוש הוא חלק גמיש ומשום כך, לאחר הפגיעה הוא שב ומתיישר – לאור האמור יתכן מצב בו הפגוש והפנס יפגעו שניהם הגם שהפגוש ממוקם באופן הבולט יותר מהפנס. לכך, אוסיף כי שטח הפגיעה ברכב הנתבע הינו רחב יותר מהפגיעה בפגוש בלבד- עובדה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענה כי נפגעו חלקים נוספים ברכב התובעים מלבד הפגוש.

עוד אציין כי הנתבע טען כי לא מצא במקום התאונה שברים של הפנס ואולם, אין עוררין כי הנתבע המשיך בנסיעתו לאחר התאונה והתובעים נאלצו לדלוק בעקבותיו עד שהגיע להצטלבות דרכים נוספת ומשום כך, לא הייתה לנתבע כל אפשרות לדעת האם אמנם היו שברים במקום התאונה אם לאו שכן, כאמור בעלי הרכבים כלל לא נפגשו במקום התאונה אלא במקום המרוחק ממנו.

לאור האמור, הנני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם והוכיחו קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק אשר עליו הצביעו ואשר שומתו נתמכה בחוות דעת שמאית.

9.סוף דבר – התביעה מתקבלת – הנתבע ישלם לתובע סך של 3,204 ₪ (המהווה שיפוי הנזק בהתאם לחוות דעת השמאי וכן, שכר טירחתו של השמאי). כן, ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪ . התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין .

10.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.