מימוני ואח' נ' עתאיקה ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעתו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה הנדונה. בתאונה היו מעורבים 3 רכבים, רכב התובע הוא הרכב הראשון, לאחריו רכב הנתבעים 1 – 2 ואחרון הוא רכב הצד השלישי, נתבעים 3 – 4 (ראה תיקון כתבי הטענות בפרוטוקול הדיון מיום 03.04.12). הצדדים הודיעו על הסכמתם לעניין היקף הנזק שנגרם לתובע, בסך של 10,000 ₪, נכון ליום 25.01.10. אין גם מחלוקת שהתובע זכאי לפיצוי על מלוא נזקיו; המחלוקת היא מי מבין הנתבעים נושא באחריות לנזקים אלו.

העידו בפני שלושת הנהגים ברכבים המעורבים, והוגשו מסמכים ותמונות.

התובע העיד שהוא עצר רכבו לפני רמזור אדום. עם התחלפות האור ברמזור וכמעט בטרם החל בנסיעה, נפגע לפתע מאחור על ידי רכב הנתבעים 1 – 2. הוא יצא מהרכב ונוכח לראות שרכב נוסף מעורב בתאונה. למיטב זכרונו הוא שמע מכה אחת, והרגיש מכה אחת.

נהג רכב הנתבעים 1 – 2 העיד שהוא עמד ברמזור ולפניו רכב התובע. עם התחלפות האור ברמזור ובטרם הספיק להתחיל בנסיעה, פגע בו רכב מאחור, והדף אותו קדימה לעבר הרכב שלפניו. הרכב הפוגע לא עמד מאחוריו ברמזור, אלא הגיח במהירות מאחור.

נהג רכב הנתבעים 3 – 4 העיד שהוא התקרב לצומת, עמד באור אדום, ולפניו שני רכבים נוספים. עם התחלפות האור ברמזור החל הרכב לפניו בנסיעה ולפתע בלם. הוא בלם רכבו אך פגע קלות ברכב.

בחנתי את העדויות והגעתי למסקנה שיש לקבל את עדות נהג רכב הנתבעים 1 – 2 לפיה הוא פגע ברכב התובע רק לאחר וכתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים 3 – 4 ברכבו, על כן מלוא האחריות לתאונה רובצת על נהג רכב הנתבעים 3 – 4.

מספר טעמים לדבר. ראשית, מעדותו של נהג רכב הנתבעים 3 – 4 עולה שהוא כלל לא ראה את רכב הנתבעים 1 – 2 פוגע ברכב התובע טרם פגע בו. לדבריו: "... התחלף לירוק, רכב לפני התחיל את נסיעתו ואז היתה מעין בלימה או שנכנס ברכב שלפניו כי כל האוטו שלו קפץ מהזעזוע. באותה שנייה בלמתי ונגעתי בו קלות.... (עמ' 6 שורות 3 – 4). ובהמשך: "ראיתי את הרכב שלו קפץ פתאום. יכול להיות שהוא קפץ כי הוא בלם" (עמ' 6 שורה 27). משמע נהג רכב הנתבעים 3 – 4 לא ראה את הרכב לפניו פוגע ברכב התובע, והוא אינו יודע אם הרכב קפץ כתוצאה מבלימה או כתוצאה מפגיעה ברכב. שנית, נהג רכב הנתבעים 3 – 4 העיד שהוא שולל את הטענה שרכבו הדף את הרכב לפניו קדימה, מהטעם שהוא פגע בו קלות בלבד, לדבריו "בלטיפה" (עמ' 7 שורה 9). היינו טענת נהג רכב הנתבעים 3 – 4 אינה מבוססת על מראה עיניו, אלא על מסקנה שהוא מסיק מעוצמת המכה בה פגע, לדבריו, ברכב לפניו. שלישית, הודעת נהג רכב הנתבעים 3 – 4 ניתנה באיחור רב ורק לאחר שקיבל את התביעה. בהודעה זו נכתב שהתאונה אירעה בעת נסיעה, ואין כל טענה לקיומו של רמזור. מאידך בעדותו טען העד שהתאונה אירעה לאחר עצירה לפני רמזור אדום. לא רק שמדובר בסתירה ממשית, אלא שהגרסה בהודעה הכתובה תואמת לעדות נהג רכב הנתבעים 1 – 2 לפיה הרכב האחרון לא המתין עימו לפני הרמזור. רביעית, התובע העיד שלמיטב זכרונו הוא חש במכה אחת, ושמע מכה אחת, דבר שאינו מתיישב עם טענת הנתבעים 3 – 4 כי רכבם פגע ברכב הנתבעים 1 – 2 רק לאחר שהלה פגע ברכב התובע.

מהטעמים האמורים אני מעדיפה את עדות נהג רכב הנתבעים 1 – 2, וקובעת שהתובע נפגע אמנם מרכב הנתבעים 1 – 2, אולם פגיעה זו נגרמה רק לאחר וכתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים 3 – 4 ברכב הנתבעים 1 – 2 והדיפתו לפנים. על כן הנתבעים 3 – 4 נושאים באחריות למלוא נזקי התובע.

הנתבעים 3 – 4 ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 4, סך של 10,000 ₪, צמוד ונושא ריבית מיום 25.01.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה והוצאות בסך 500 ₪. התביעה נגד הנתבעים 1 – 2 נדחית, ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ב, 11 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.