מימון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להחזרת תפוס – רכב מסוג קאיה סאפיה מ.ר. 33/842/27 (להלן: "הרכב"), לידי המבקש.

הרכב נתפס ביום 5.9.10 על ידי משטרת ישראל בחשד לביצוע עבירות פליליות באמצעותו. על פי כתב האישום שהוגש בתיק 15221-09-10, יוחסו לשלושה נאשמים (הנאשם 2 הינו המבקש), עבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה מתוכו והחזקת מכשירי פריצה, זאת, תוך שימוש ברכב, כמתואר בסעיף 6 לעובדות כתב האישום.

המבקש טוען, כי הוא בעליו הרשום והחוקי של הרכב וכי הרכב אינו אמור לשמש ראיה במשפט ובמצב דברים זה, הרכב תפוס בניגוד להוראות החוק, שכן הרצון לבקש לחלטו בעתיד, אינו מכשיר את הקרקע לתפיסתו ואינו מקנה זכות למשיבה לעשות כן.

עוד טוען המבקש, כי אף אם יורשע בסופו של יום, הרי בשל מהות העבירה המיוחסת לו, לא תקום למשיבה הזכות לבקש את חילוט הרכב.

בשל כל אלה, מבקש המבקש להחזיר הרכב לידיו.

המשיבה מתנגדת לשחרור הרכב, כאשר הטעם העיקרי להתנגדותה הוא כי הרכב שימש לביצוע העבירות המיוחסות למבקש ובדעת המאשימה לעתור לחילוטו באם המבקש יורשע בעתיד.

המסגרת הנורמטיבית:

תפיסת חפצים, החזקתם בידי המשטרה וחילוטם על ידי בית המשפט נבחנים לאור תכליתן של הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969, (להלן: "הפסד"פ"), כשהסעיפים הרלוונטים לענייננו הם סעיפים 32, 34, 37 ו-39.

סעיף 32 לפסד"פ מקנה לשוטר סמכות לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה או עומדים לעבור עבירה או שהוא שימש כאמצעי לביצועה. מכאן שתפיסת הרכב על ידי המשטרה בוצעה כדין ובסמכות.

כתב האישום הוגש לבית המשפט בטרם חלפו 6 חודשים מיום תפיסת החפץ ולכן גם המשך תפיסתו מתבצע בסמכות ועל פי החוק.

כבר נפסק על ידי בתי המשפט ובראשם בית המשפט העליון כי תפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה כרוכים בפגיעה בזכות הקנין של הבעלים המעוגנת כיום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

מול הפגיעה בזכות הקניין עומדים שיקולים אחרים שיסודם באינטרס הציבורי כגון הבטחת קיומו של ההליך הפלילי. תפיסת חפץ מיועדת להבטיח בין היתר כי אותו חפץ יוכל לשמש כראיה בהליך המשפטי.

עם השנים לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו התפתחה הגישה לפיה שומה על בית המשפט להבטיח כי הפגיעה בזכותיו של מי שקניינו נפגע תהא מידתית. בחינת המידתיות תערך בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה.

יש לזכור כי תפיסת הרכוש בפועל היא האמצעי הקיצוני ביותר להשגת התכלית של החילוט בעתיד ובתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין שבו וחזרו על ההלכה שנקבעה ברע"פ 1792/99, אלי גלי נ' משטרת ישראל, פד"י נ"ג (3), 324:

"המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקנין של הבעלים ... ומכאן עשויה שתלמד חובה המוטלת על המשטרה ועל בית המשפט בשבתו לביקורת על מעשי המשטרה לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש, לשון אחר: שומה עליו על בית המשפט לבדוק ולמצוא אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס".

בקשה להחזרת תפוס הינה למעשה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה סופית בתפוס במסגרת הטלת העונש בתיק העיקרי.

בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, נקבע כי תפיסת רכוש על מנת להבטיח את אפשרות החילוט בעתיד בשלב בו ההליך הפלילי עודו מתנהל ולנאשם עומדת חזקת חפות הינה צעד דרסטי השולל מבעל הרכוש את האפשרות לעשות שימוש בקניינו לעיתים משך תקופה ארוכה.

לפיכך, אם ניתן לנקוט אמצעים חלופיים שיהיה די בהם כדי להבטיח את אפשרות החילוט או השגת תכליתו בעתיד תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכוש, יש להעדיפם.

בבקשה שבפני איני צריכה להחליט באשר לחילוטו של הרכב אלא באשר להחזרתו לידי המבקש או להמשך תפיסתו על ידי המשטרה.