מימון נ' איסקוב

החלטה

התובע הוא עו"ד במקצועו ובעיסוקו.

הנתבע ביקש את שירותי התובע, לתבוע בשמו פיצויים בגין פיטורין לאחר 10 שנות עבודה.

ההסכם:

אין מחלוקת שהצדדים התקשרו בהסכם שכר טרחה שנערך ונחתם ביום 02.11.2008.

בהתאם להסכם, הנתבע ביקש את שירותי התובע עבור: "גביית כספים מהמעביד בכל הליך שהוא".

בהסכם נאמר שמכל סכום ברוטו שייגבה, ישולמו לעוה"ד כספים בשיעור 25% + מע"מ. כן נקבע שבנוסף לאמור, שכר הטרחה שייפסק על ידי ביהמ"ש בהחלטות ביניים יהיה שייך לעוה"ד וישולם על ידי המעביד.

בסע' 2 להסכם נקבע, ששכר הטרחה הנ"ל לא כולל שכ"ט עבור נקיטת הליכי גבייה. הוסכם שאם יהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, ישולם לעוה"ד גם שכר הטרחה שיפסק בתיק ההוצל"פ והוא ייגבה מכל תשלום שישולם במסגרת תיק ההוצל"פ.

בסע' 3 להסכם נקבע, ששכה"ט ישולם עם קבלת הכספים מן הצד שכנגד, או עם פיטורי עוה"ד, או עם ויתור על ההליך, או כאשר תהיה מניעה בכל דרך שהיא להגיע לפסק דין. במקרה האחרון הוסכם כי ייחשב סך של 100,000 ₪ ברוטו כסכום שנפסק.

בקשת הביצוע:

התובע הגיש לביצוע את שטר החוב עליו חתם הנתבע במעמד חתימת ההסכם, אשר נחתם על החלק, ללא ציון סכום ההתחייבות. התובע מילא בשטר סך של 100,050 ₪.

עם הגשת בקשת הביצוע, הוגש פירוט עילות התביעה. שם נאמר כי ביום 07.04.2009, ניתן פסק דין נגד המעסיק על סך 349,128 ₪. כן נאמר שבעקבות פניית התובע למעסיק, שילם המעסיק לנתבע כספים בסכום לא ידוע של אלפי שקלים.

כן נטען שהחוב הפסוק לא נפרע, ולפיכך פעל התובע בכל האמצעים למימוש הזכויות הנובעות מפסק הדין, לרבות בקשה למשלוח התראה לפשיטת רגל וכן בקשה לפשיטת רגל נגד המעסיק.

זאת אף זאת, נטען כי המעסיק התנגד לבקשה לפשיטת הרגל, ממש ערב הדיון בה, משום שהנתבע והמעסיק הגיעו לפשרה לפיה המעסיק ישלם לנתבע סך של 36,000 ₪ ב-18 תשלומים, לסילוק סופי ומוחלט של כל המגיע לנתבע מאת המעסיק, לרבות לפי פסק הדין הנ"ל.

ההתנגדות:

הנתבע מבקש להתנגד לבקשת הביצוע בטענות הבאות:

א. התובע הגדיל וניפח את כתב התביעה שהגיש בשמו, מבלי שביקש זאת. בדרך זו ייקר את עלות האגרה שהיה עליו לשלם בבית הדין לעבודה. כן הצהיר שלא ביקש מהתובע לנקוט הליכים לפשיטת רגל, הליך שייקר עוד יותר את ההוצאות.

ב. פסק הדין ניתן בהעדר הגנה משום שהמעסיק לא הופיע לדיון.

ג. התובע לא הצליח לגבות את סכום פסק הדין ואף לא פתח תיק הוצל"פ לצורך גבייתו משך שנה. לטענת הנתבע נואש מהתנהלות התובע ונאלץ לעשות מעשה למען יגבה כספים טרם מותו. לכן, חתם ביום 20.10.2009, על הסכם פשרה עם המעסיק, לפיו יקבל 36,000 ₪ ב-18 תשלומים.

הנתבע מציין כי העדיף לקבל 36,000 ₪, או חלק מהם בעודו בחיים, במקום להמתין לקבלת כספים עד לאחר מותו. הנתבע טוען כי מצבו הרפואי קשה ביותר (אישורים רפואיים צורפו כנספח א' להתנגדות).