מיי - בית כשרונות בע"מ נ' לנדור

פסק דין

זוהי תביעה כספית על סך 91,038 ₪ אשר הוגשה על ידי חברה העוסקת בתחום ההפקה וניהול פרויקטים בתחום המוזיקה כנגד הנתבע שהינו מוזיקאי, יוצר וזמר.

א. תמצית טענות התביעה

1. בשלהי שנת 2006 נפגשו מנהל התובעת – מר ליאור מילר, (להלן: "מילר") מטעם התובעת והנתבע ליצירת אלבום מוזיקלי משותף והחליטו למצוא מפיק מוזיקלי לקידום היצירה, כאשר כל אחד מהצדדים השקיע 6,500$. ביום 23.1.07 נחתמו בין הצדדים, התובעת והנתבע, הסכם הפקה והסכם ניהול אישי.

בהסכם ההפקה נקבע, בין היתר, שכל ההחלטות שתתקבלנה במסגרת ביצוע הסכם ההפקה תתבצענה על ידי המפיק לאחר שהתייעץ עם האומן.

בהסכם הניהול האישי, התחייב הנתבע לשפות את מנהל התובעת על כל נזק או הפסד שיגרמו לו כתוצאה מתביעה שעילתה ו/או עובדותיה ישמשו כבסיס ואינן תואמות את הצהרות הנתבע.

2. לאחר חתימת ההסכמים, מסר הנתבע לתובעת שירים נוספים שלטענתו, נכתבו על ידו, אך התובעת גילה לאחר מכן, ולאחר שהשקיעה משאבים ניכרים, כי השירים שייכים ליוצרים אחרים. לאחר השלמת ההקלטה הסתבר לתובעת, כי חלק מהשירים לא נכתבו על ידי הנתבע, אלא על ידי אחרים שהסכמתם נדרשה להקלטת השירים. בשלב זה, התברר לתובעת, כי יהיה עליה להתקשר בהסכמים עם אותם גורמים נוספים ואחרים שהסכמתם נדרשת לשימוש בסקיצות ובשיריהם.

בנוסף, גורמים שעבדו עם הנתבע לא היו מוכנים לעבוד עמו, התובעת עמדה אל מול שוקת שבורה, והציעה לנתבע, לפנים משורת הדין ולסיום ההתקשרות, לוותר על אלבום המסטר המוגמר, כתנאי לביטול ההסכמים בין הצדדים.

לאחר מכן נפגשו הצדדים ובאי כוחם, וסוכם שתינתן לנתבע ארכה של חצי שנה כדי למצוא משקיע אחר ולהשיג מנהל הפרויקט במקום התובעת, אך הנתבע לא פעל בהתאם להסכמות.

3. הנתבע לא השיב לתובעת את הכספים אשר השקיעה, וכדי למזער את השקעות התובעת, חזרו הצדדים לשיתוף פעולה עסקי, שבמהלכו ניסתה התובעת להחזיר את השקעותיה.

במהלך תקופה זו שילם מילר מכספו האישי הוצאות נוספות, בעוד שהנתבע הקליט שירים נוספים לאלבום, מה שעיכב את הוצאתו. למרות התנהגות הנתבע, הציעה לו התובעת, לפנים משורת הדין ולצורך פשרה, כי במקום שישקיע הנתבע בהוצאות נוספות, יחזיר לה 50,000 ₪, כאשר השקעותיה בפועל היו עד אז 90,000 ₪.

הנתבע סרב להצעת התובעת ולא הסכים להשיב לה את הכספים שהשקיע.

התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה את סכום התביעה בסך 91,038 ₪, בהתאם להוצאותיה המפורטות בס' ד' לכתב התביעה.

ב. תמצית טענות ההגנה

4. התביעה אינה מגלה עילה, שכן אינה מפרטת אם הפרת ההסכם הנטענת על ידה, הינה הפרה יסודית, מתי בוצעה ההפרה והאם ניתנה לנתבע הודעת ביטול ההסכם בגין ההפרה, או ארכה לקיום החוזה.

התובעת התחייבה להפעיל את כישוריה ואמצעיה הכלכליים לשיווק פעילותו האמנותית של הנתבע, תוך שהציגה עצמה כבעלת מוניטין, ניסיון וקשרים מתאימים ועל בסיס מצג זה התקשר עמה הנתבע בהסכמים. בפועל המצג שהציגה התובעת, התגלה כמצג שווא, שבעטיו נגרמו לנתבע הפסדים כספיים.

התובעת בחרה להשקיע כספים ביצירות הנתבע, מתוך צפי להשיג רווחים מהפוטנציאל הטמון בו. זוהי מחשבה עסקית ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה.

5. הנתבע הגיע אל התובעת כשחקן ולא במטרה להקליט אלבום משותף, כיוון שבאותו שלב לא הכיר כלל את התובעת. במהלך הפגישה מילר התעניין בכישוריו המוזיקליים וכך נוצר הקשר בין הצדדים. הנתבע העביר מכיסו לתובעת 8,000 דולר ולא 6,500 דולר כטענת התובעת.

טוען הנתבע, כי בתחילת ההתקשרות בין הצדדים הוא לא כתב שירים לפרויקט והציג בפני התובעת שירים שהיו לו קודם לכן ושאותם ביקשה התובעת להפיק. עוד לטענתו, למעט שיר אחד שלא נכנס לאלבום, כל השירים נכתבו על ידו ולא נדרשה הסכמת צד ג' להפקתם ומשום כך לא התנהל כל מו"מ עם צדדי ג'. הנתבע טוען, כי הציג בפני התובעת מצגי אמת בלבד והגיע אל התובעת לאחר שעזב סוכנות שאליה היה קשור כשחקן, ועזיבתו אותה היה בהתאם לדרישת התובעת, אשר הציגה מצג שתוכל לקדם את הקריירה שלו בשני מישורים, משחק ומוזיקה, טוב יותר מהסוכנות הקודמת.

6. רק שבועיים לאחר שעזב את הסוכנות הקודמת שלו, הודיע לו מילר שהוא נפרד משותפתו בתובעת הגב' שירי רווה וטען שלא התיימר להיות סוכן שחקנים, זאת למרות שכך הבטיחה לו התובעת.